מעצבנים אותי האנשים שעומדים בצפירה ופתאום מתחילים לצחוק כאילו מישהו סיפר עכשיו את בדיחת המאה.
מעצבנים אותי נטורי קרטא וחסידי סטמר שמתעלמים מהמדינה, מתכחשים לה, רוגמים ילדים שבאים לטייל, ועדיין חיים תחת חסותה והטבותיה של המדינה.
מעצבן אותי הציבור הדתי הקיצוני, שחי במדינה, שחי על חשבון חייהם של חיילי צבא ההגנה לישראל ששילמו בדמם כדי להגן על אותו ציבור דתי בדיוק. מעצבן אותי שאותו הציבור הדתי הקיצוני ממשיך לשבת ולדבר בזמן השמעת הצפירה ומזלזלים בחיי אדם.
מעצבנים אותי האנשים שיקראו לי "גוי" בגלל שאני אוכל לא כשר... חיים שלי, אמונה שלי, ולאף אחד מכם אין זכות לקרוא לי גוי בגלל זה.
מעצבנים אותי האנשים שכל השנה מקללים, מתיחסים בזלזול, שוברים 200 חוקים ביום, אבל ביום כיפור יצומו וילכו לבית כנסת כאילו הם צדיקים. ויום למחרת יצאו וימשיכו בדרך שלהם כאילו כלום.
מעצבנים אותי האנשים הצעירים שיושבים במושבים הקדמיים באוטובוס וכשנכנס אדם קשיש ואין לו מקום הם פשוט ממשיכים לשבת. חסרי התחשבות.
מעצבנים אותי נהגי האוטובוס שלא יעצרו לקשיש/ה או סתם לבנאדם כשהם חצי מטר אחרי התחנה.
מעצבן אותי גל המוטרדות מינית החדש הזה שהגיע. אני מבין שזה נושא כואב, ידידה טוב שלי עברה הטרדה מינית ואני יודע מה אתן עוברות. אבל תבינו... לא כל גבר ברחוב שקצת דוחף אתכן כי הוא ממהר לאנשהו.. מטריד אתכם מינית... תחשבו פעמיים לפני שאתן מגישות תביעות ועושות הרבה רוח
מעצבנים אותי האנשים שחושבים שאמנים חיים בחינם. תקלטו ששירה היא מקור הפרנסה של זמר למשל. ואם הוא מופיע בטקס של חג כלשהו או יום אבל כלשהו, הוא לא חייב לעשות זאת בחינם.
מעצבנים אותי האנשים שמתנגדים למצעד הגאווה בירושלים. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, כמו שלדתיים יש זכות לעשות הקפות בכל עיר שהם רוצים, כמו שלדרוזים יש זכות לחגוג את החגים שלהם, גם למגזר ההומוסקסואלי יש זכות לחגוג (כן זה סוג של חג) איפה שהם רוצים מתי שהם רוצים.
יתעדכן בהמשך... אולי...