זיכרו את השם: שחר פאר. זיכרו אותו, כי היא, שחר, היא הויאגרה הלאומית החדשה, המעוררת הרשמית של הזיקפה המקומית אל על. זיכרו את השם של הילדה בת ה-19, שפתאום מגיחה אל העמודים הראשונים של העיתונים, אל עמודי הבית של האתרים, אל רשימת האייטמים בחדשות ברדיו ובטלויזיה. זיכרו אותו, כי הוא עושה לנו רק טוב. המון טוב.
שחר פאר היא זריקת המרץ החדשה לה היינו זקוקים. היא המרענן הרשמי של הקיץ הלוהט הקרב, והיא עושה לנו המון נעים בגב. אפילו כשאנחנו יושבים בים, או מפצחים גרעינים מול מסך הטלויזיה, או סתם מקללים את הפוליטיקאים - היא שם, בחוץ, קורעת את התחת כדי שלנו יהיה חמים ונעים באזור הבטן. מן האפילה הלא סקסית של האימונים האינסופיים, המאמץ הפיזי והנפשי הבלתי נגמר, צצה לה שחר פאר ובאה לעשות לנו טוב. בלי רעש, בלי צלצולים, בעבודה קשה - שחר פאר היא הגאווה הלאומית החדשה.
פתאום היא מנצחת באיסטנבול, פתאום היא מטפסת בסערה על סולם הדירוג העולמי, מהממת את הקהל ברולאן גארוס. פתאום, אחרי שאף אחד לא ידע מי היא - פתאום היא שלנו, של כולנו. היא המאמי הלאומית החדשה. אפשר להסתובב בחו"ל, ולזרוק את שמה כאילו היתה חברתנו הטובה בעולם: יו נו שחר פאר פרום דה טניס? שי איז איזראלי. ורי גוד פלייר.
אימוצה של שחר פאר על חיקה החם של האומה היה כמעט מרגש, לו היה זה אמיתי. בלית כוכבנים חדשים שאפשר להתעלק עליהם ב-48 השעות הקרובות, מוצאת התקשורת הרעבה את הסופר סטאר הבא. ושחר פאר, בניגוד ל-95 אחוז מהאנשים ששמם מופיע בתקשורת - היא סופר סטאר אמיתית. רק שהיא, אסור לשכוח, מזן אחר.
היא מהזן של האנשים שעובדים, קורעים את התחת שעות על גבי שעות ביום, הרחק מאורות הזרקורים. היא לא עוד בלונדה אינסטנט מטופשת שמקבלת שער פעם בחודשיים במוסף כזה או אחר. היא מזן אחר. היא מהזן העובד, הכל כך נדיר במחוזותינו. אז לפני שאנחנו הופכים אותה לשחר אחותי, ולפני שאנחנו מרוממים את זקפתנו אל השמיים, מומלץ לזכור כי שחר פאר היא קודם כל של ההורים שלה, ובעיקר - של עצמה. את מה שהיא עושה היא עושה בזכותה, בכוחה - וממש לא בזכותנו. זה שהיא שועטת קדימה, זה לגמרי לא עניין לאומי. זה עניין אישי. לגמרי אישי.
אנחנו רק טרמפיסטים. וככאלה, כדאי שנשמור על פרופיל נמוך ונפגין כבוד. לא רק היום, כשהיא דוהרת ברולאן גארוס, אלא תמיד. גם כשהיא לא תדהר, למשל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
