אשכנזים, ספרדים ומה שביניהם.
העיסוק במוצא האתני של הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית עולה מדריגה, ונדמה כי כמידי כמה שנים, מבקשים יותר ויותר אנשים לבחון את שורשיהם, להתחבר אל עבר אבותיהם ולחפש עוגנים במאגרים תרבותיים "משם".
החיפוש אחר אותו "משהו" שהלך לאיבוד במשך השנים, והותך בתוך כור ההיתוך הלוהט של החברה הישראלית, אמור לייצור תהליך חברתי ותרבותי פורה ומפרה. החיפוש אחר אוצרות העבר האבוד יכול לעורר לא רק ויכוח אינטלקטואלי סביב שאלת הזהות האתנית של קבוצות שונות המרכיבות חברה, אלא שהוא יכול להוליד או לחדש התעמקות במסתורי עבר של "סבא וסבתא", ועניין בתרבויות זרות ונשכחות, לפחות לחלק מאיתנו. התעמקות כזו, מיותר לציין, יכולה להוליד גל תרבותי סוער ומרתק, שאין לדעת איך הוא יסתיים, ואין לדעת מי יהיו קורבנותיו. עם זאת, אל לנו לתת לחשש מפני הלא נודע, ואולי גם מפני הטלטלה העזה, לעצור אותנו.
העיסוק במוצא האתני של הלבנים המרכיבות את חומת החברה הישראלית הוא רגיש, בעיקר משום שבחלק מן המקרים הגדרה חד משמעית של מן דהוא גוררת אחריה גם הדבקת סטיגמות לא מעטות ומציקות, ופותחת פצעים שממילא לא הגלידו לגמרי. עם זאת, העיסוק הזה הוא הכרחי, מכל בחינה אפשרית. המולטי-קולטורליזם, הרב תרבותיות - שכבר הפך לפאסה במקרים מסויימים ובמקומות שונים בעולם - עושה את הקאמבק המתבקש, במיוחד לנוכח העובדה כי הרב תרבותיות הישראלית טרם נחקרה עד תום.
על כן, ולאור התעוררות הנושא, נדמה לי שכבר מותר לומר שאני אשכנזי גאה...לא?!