אטילה שומפלבי

"מאז שאמרנו זה לזה כי אנו אוהבים, את תוהה על רתיעתי מלהוסיף "לנצח". למה? כיוון שאני מנחש את העתיד. כיוון שתמיד מתייצבת מול עיני האנטיתזה. מעולם לא ראיתי ילד מבלי לחשוב על כך שיהיה לזקן, או עריסה מבלי שאחשוב על קבר. מראה אשה עירומה מעלה בדימיוני את השלד שלה. זו הסיבה שמחזות של שמחה מעציבים אותי ומחזות עצובים כמעט שאינם משפיעים עלי כלל. אני בוכה בפנים יותר מדי, לא נותרו לי דמעות להזיל בחוץ. קריאה מרגשת אותי יותר מכל אסון אמיתי".

גוסטב פלובר, מכתבים - הוצאת ידיעות אחרונות.