כנראה שזה בגלל ששום דבר לא קורה בחיים שלי.
למרות שקורה בערך פי שמונה כל יום מכל תקופת החיים שלפני השנה הזאת.
משפט מוזר.
אולי בעצם בגלל שקורה הרבה אני לא כותבת?
קשה לכתוב הכל בפוסט אחד.
אבל בעיקר,
אני מאמינה שזה כי הפסקתי להאמין באנשים.
אם פעם הייתי כותבת כאן כל מה שעלה לי לראש במחשבה שלא אכפת לי מי קורא את זה,
כי תכלס אין לי מה להסתיר
אז היום, כשעדיין אין לי מה להסתיר
זה ממש מפחיד לפתוח את המוח שלך לאנשים.
אבל זה טוב.
תמיד ידעתי שזה יקרה. זה גם הכי בריא, אתם לא חושבים?
שיש לי את הלהקה ועוד שני אנשים שאני מסוגלת לספר להם הכל
או אנשים שמוכנים להקשיב אבל, מצד שני זה לא מעניין אותם מספיק כדי ללכת לספר על זה למישהו אחר
ובקיצור,
אני מצטערת.
אבל זה לא יעבור כ"כ מהר..
יכול להיות שאני לוקחת את זה קשה מידי אבל אני לוקחת כל דבר קשה מידי, that's just who I am.
ובנתיים יש לי צרות גדולות יותר.
ראה ערך "להפסיק לרצות אנשים בלתי אפשריים".
יאפ.
סתם, תכלס
זה היה סתם כדי למלא קצת את הבלוג.
בחייכם, הוא רק בן 3 וחצי והוא מתמוטט.
(ותכלס,
הצרות הגדולות באמת יגיעו רק ביוני.
גאדמט.)
We shall walk right through the fire. For if we succeed, we are to walk through it all.
חה,
עכשיו הבלוג שלי באמת ריק.
יצא לי לחשוב על זה כמה פעמים..
זה לא סוד שאני לא מתה על כל מה שקדם ל2009.
אז פשוט מחקתי את זה.
אדם בלי היסטוריה הוא אדם ללא שורשים.
הגיע הזמן שאצמיח שורשים באדמה בריאה יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
