בין השוקולד לוניל

חשבתי הרבה על מה לכתוב בפוסט הזה, הרי בשלושה ימים אני צוברת חוויות לחודש.

ואיך בכלל אפשר לתרגם לדף את תחושת המלאות, שאני מסתובבת איתה לאחרונה.

או את החיוך הזה, שתקוע לי תדיר בין שתי האוזניים ושמזוני הוא בעיקר האנדרופינים , שאני מקבלת במנות יתר.

ובעיקר לקבל בהשלמה את הכל, בלי צורך להתנצל על-כך, שאת מנת-הייסורים שלי כבר אכלתי.

אני עשירה חברים, עשירה באהבה, מפונקת בתשומת לב ולמרות, שאני צריכה להזכיר לי לפעמים, שאני ראוייה לזה

עדיין אני מופתעת כל יום מחדש.

איך אפשר לתאר לכם את תחושת המלאות, הסיפוק והאושר, שנותנת לי חברה אחת נפלאה, שלמרות שלא דברתי איתה יומיים

היא נוכחת עמוק בנשמתי, מחממת את לבי...(מעניין מי זאת... )

איך ניתן לפרוט למילים את החוויה, של מסיבת יום ההולדת, שערכו לי קבוצת חברים טובים ומדהימים.

את ההפתעות, שהכינו לי במסיבה, לדוגמה עוגת התנוחות וצעצוע למבוגרות, שנקרא שמו בישראל...ג'וני

כן, מסתמנת כאן חברות מופלאה...

או את ארוחת החג, שהכנתי  לכמה חברים, שהתחילה במצומצם וגדלה ל כ- 10 אנשים יקרים ללבי מאוד.

ואת פסטיבל בראשית.............

ולחזור הביתה, להכנס לבלוגייה, שהפכה למשפחה שנייה, לראות את התגובות שלכם, לקרוא אתכם וסתם ככה לאהוב אתכם, על שנכנסתם לחיי.

והקול שלו, כשהוא מתקשר ואומר לי  "נו בואי כבר"......והשנייה לפני שהוא פותח את הדלת ואני כבר אצלו בתוך החיבוק.

אני קוראת את עצמי ואני יודעת, שאני נשמעת דביקה וקיטשית, אבל הבלוג שלי ברשותי מה'כפת לי ,

אם אני נשמעת כפרומו ,לסרט טורקי רב- ממחטות.

שני משפטים שצדו את לבי ,בפסטיבל בראשית:

"אחדות הניגודים".

ו"אם אתה עסוק בלבקר מישהו, אתה לא פנוי לאהוב אותו".

ותחשבו על זה....

מקדמת בברכה, אחות חדשה לאחוות הטבעות שלנו, בואו נאמץ אותה בחדווה רבה.

אוהבת,

אוהבת,

אוהבת,

מוקה