אם כן, הייתי בפגישה לקורס משצ"ים.

היו בלוויתי עוד כמה חבריה חביבים מבית הספר.

בטור שבו עמדתי כדי לשלם עמדה ילדה עם חצאית ארוכה, נסגדת ומשובצת ושיער אדום אסוף בגולגול הדוק, ואף סולד.

"היי, מאיפה את?"

חייכתי אליה חיוך חושף שיניים עטורות פס-דקיק ומתכתי (פלטה) ופלטתי מיד את שם ישובי.

"אה, מסכנה".

הו, תודה באמת. לא היה צורך.

אח"כ ג'ינג'י גבוה ורחב מותניים נאם במורד איזשהו אודיטוריום של תיכון בירושלים שנראה גרוע. בכניסה כל מיני אתיופים וואנבי-פרחות עישנו ובחנו את כל מי שהעז לדרוך בקירבת מקום. (כלומר, את המטומטמים שאכן עשו זאת).

הו וול, נחמד.

אני עכשיו מכינה ספיישל לפוסט הבא. הישארו דרוכים, שתיים וחצי חולדות! ^^

אוהבת,

נוע.