כמה נחמד יכול להיות שבוע שלם שמוקדש לחבורת דפים שנונים ונסגדים חנוקים בתוך כריכה. (טוב, כשזה מתואר ככה, זה נשמע מעפן למדיי).
טוב, כמובן שקניתי חבורות-דפים.
קניתי את "נערת החלום האמריקני" של מג קאבוט הגאונה עד אימה. התחלתי לקרוא, ואני חייבת לציין שהג'ינג'ית הזו דומה למיה להחריד. אולי זאת בעצם היא בזהות סמוייה, או תחפושת, או שמוח שלי חצה את גבולי העיוות. כמה נחמד.
וספר על קלפי טארוט. הייתי שמחה להרחיב בנושא.
ו... ו... הו, ספר על תקשורת בין בעלי חיים, ומה אפשר ללמוד מזה והכל. זה מאוד שימושי. יהיה מאוד נחמד לנסות להבין למה בשם כל השדים והשלדים מושיקו כל כך אוהב ללעוס את השיער שלי.
אבל, הו, זה לא הכל. שבוע הספר הוא גם שבוע סחיטת-הורים-למנת-קריאה-הוגנת רשמי. (ז'תומרת, שבוע סחיטת-הורים-לכסף-לקניית-מנת-קריאה-הוגנת-רשמי. שמישהו יסקול אותי באבנים).
ובכן, מה דעתי על שבוע הספר? (שזה מעניין את האומה בערך כמו צבע התחרה בחזייתה של פאריס הילטון. אוה, רגע, זה מעניין).
שבוע הספר מאוד מאוד חיוני. כי ספרים הם דבר יקר אבל במיוחד יקר ערך. וצריך להדגיש את זה. כן.
אומנם, לגרום לחבורה של בנות עם תולעים חבוקות במקום מוח בתוך הראש לקרוא, זה מאתגר כמו מה שעושה גיבור הספר ב"בחזרה מטואיצ'י". אבל עדיין, להקדיש לזה שבוע שלם, שבו, מלבד קנייה, יש קריאת סיפורים ע"י סופרים ופסטיבלים והכל, זה מאוד מוערך.
טוב, כשהיינו ב"סטימצקי" (פרסום סמוי! פרסום סמוי! מגיע לו, ליריב, על זה שהפוסט הקודם שלי לא נשמר ><) וקניתי את שלושת ידידיי החדשים (ספרים), מאוד נהניתי. אבל אבא שלי דיי נבהל מהספר על קלפ הטארוט.
"נוע?"
"כן?"
"אני מקווה שאת מודעת לעובדה ש-90% מהספרים האלה של המיסטיקה זה בולשיט".
מאוד מאוד נחמד מצידך.
"נו, באמת, אבא, איש איש באמונתו יחיה. אני לא מאמינה הרי באלוהים באופן מוצהר, אני חייבת להאמין במשהו".
המוכרת הסתכלה עלי במבט של קרפיון.
"גם אני לא מאמין באלוהים. מצד שני, קלפים טפשיים לא מעסיקים אותי".
"אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, בתוספת חמאה. אתה קונה לי את הספר, נכון?"
אבא נאנח.
אסור לו לאבא להיאנח. הרי זה ממש לא בסדר. זה לא כאילו המשפחה שלי נורמלית. יש לי צמד הורים פאקינג ארכיאולוגים, והיום, בוטן שאל את אמא אם היא הביאה לו עוד צנפות כדי שימיין משם את הגולגלות של טרפן.
ניתע הייתה אצלי בפעם הקודמת שמשפחתי החביבה חקרה מבעד למיקרוסקופ אלקטרוני גולגולת של חדף. (שזה היונק כי קטן בעולם והוא נראה כמו מר עכבר מיניאטורי. מושיקו צד לא מזמן ברנש שכזה).
בכל מקרה, תקנו הרבה הרבה הרבה ספרים במעט הזמן שנשאר!
כי ספרים זה טוב ונחמד, ובלי כל הצביעות המיותרת שבמסכים למיניהם (כמו זה שאתם בוהים בו עכשיו, שמנים).
שיהיה לכם שבוע מלא בהפתעות ומלא ביבחושים.
אוהבת תמיד,
נוע. :]