(אני? כותרות צומי?)
אוקע. עלילותיו של היום האחרון ללימודים - את מי הן מעניינות? הבא נבחן את האפשרויות.
-
אם כן, נפנה ישר לעלילותיהן המעניינות יותר של ידידתינו זהובת השיער והמוח.
אני בבת-ים עכשיו.
נשאלת השאלה: מה מחפשת אשכנטוזית קטנה בבת ים?
ובכן, ידידיי החביבים, סבא וסבתא וכל זה.
שזה אומר בין היתר, שביקרתי שוב אצל דברת קרם-ידיים!!! והיא העירה שמצב הפנים שלי החמיר.
"מצב הפנים שלך החמיר".
"אוה, אה, כן, טוב - " גימגמתי, "אני, אה - "
"אכלת יותר שוקולד לאחרונה?"
הסתכלתי לכל עבר ושרקתי בתמימות.
"טוב", היא חייכה, "תהיה לנו הרבה עבודה היום. נשתמש בתכשירים יותר פעילים, ואעשה לך מסאז'-פנים לעורר את הנקבוביות." - לו הייתה יודעת מה מסאז'ים מסוג זה עוללו למשקפיי.
"כן, אממ, טוב".
"את יודעת נועה", היא מילמלה במבטא רוסי ובחנה את מיליון התכשירים שניצבו לידה, "את ילדה יפהפייה ממש. יש לך עיניים יפות ושפתיים נהדרות ואף יפה, אבל - "
"לא נכון! יש לי אף בצורה של מרזב!"
"מה?! לא, שלא תעיזי לדבר ככה! את צריכה לאהוב את איך שאת נראית".
אני גם צריכה לדחוס אצות ים לנחיר, נכון? אני מניחה שזה סביר באותה מידה.
כשחזרנו הביתה הבטתי במראה בערך שבע שנים וניסיתי לאהוב את מה שראיתי.
(אם מיקי בוגנים היה רואה את עור הפנים שלי, הוא היה מתאבד).
יום בריכה.
טוב, אז לילה בריכה. הייתה לנו "מסיבת סיום" בבריכה בלילה.
בהתחלה נקפתי בהתקף פסיכוזי ידוע לשמצה ושכיח בקרב פוסטמות, אשר קרוי "אוי-לא-כולם-יראו-אותי-בשיא-כיעורי-וינדו-אותי-להימלאיה-אז-אשאר-לבושה-ולא-אכנס-למים-כיוון-שאני-נראית-כמו-פאקינג-קרפיון" (יש שמות יותר משונים מזה. תשאלו את 'אלצהיימר').
אבל בסוף נכנסתי ומאוד מאוד נהניתי.
אני אהיה בעשרים וחמששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(אוויר, נוע, אוויר. לשאוף ולנשוף. ככה בדיוק.)
כן כן. הקורס מש"צים יהיה ביום שני, כך שאבוא שוב למפגש, וזה מגניב כמו רובין וויליאמס.
האם אלך כילדת אימו קשוחה, אפלה, מסתורית, טחונה, שכיחה ומאגניבה?
(נו מה, אני לא בבית, אינלי פה פוטושופ.)
ולתשובה: לא נראלי. אני אולי אלך על מראה ה'כרגע-חזרת*-מכ*כר-המד*נה' (היי, אם ברצוני להמשיך ולחיות, זה לא רעיון טוב).
אז, תפגשו אותי שם, אני מניחה.
אוהבת, נוע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
