אני המומה.

אני המומה מהמצב הביטחוני - רק רגע, הלא-ביטחוני, שהכניס אותי, נוע, ה-דרמה קווין, לפראנויות, פחדים, חרדות והרבה הרבה מחשבה.

אנחה.

מצמררת.

ופנים חיוורות כסיד, שבריריות ועגומות

מביטות

בהבעה מנכרת.

מלנכוליה חד צדדית.

עננה שלא עוברת.

והעצב המרטיט -

העננה עודה נשארת.

ומהו שם? מהיכן הגיע?

שביט של אש

בשמי רקיע -

ברעש מסחרר, חזק

ניתח על קרקע המוצק.

ומהו שם? אחד, נוסף!

עוד ברק של אש, הועף.

חרדה מידבקת, לא פוסקת להגיע

גם היא, כאש, משמיי רקיע.

אני ואמא ישבנו באוטו והקשבנו לרשת ב'.

"והנה גליה ודרור מנתניה, מעוניינים לארח שני מבוגרים בביתם, בטלפון מספר - " פימפמה השדרנית. "יוסי וקרואלה דה ויל מבת ים מעוניינים לארח שני הורים וילד. פנו אליהם בטלפון מספר -"

"אמא!!!"

כמעט שנעשתה תאונה. יותם קיפצץ במושב האחורי ומילמל משהו על זה שאני אפסיק לצווח כל היום.

"אמא, אמא, אני מצטערת אם כמעט עשיתי לך שבץ והכל. אבל - אולי נארח בביתנו הקט חבר'ה מהצפון?"

"אולי".

"בחייך! זאת יכולה להיות חוויה כלל כךך שולטתת. פליז? פליז, אמא? נעשה מצווה!" - יש רגעים בהם יש להתעלם מאטאיזם.

"אוקיי, בסדר, אין לי התנגדות. רק נדבר קודם עם אבא. ובפעם הבא שאת צועקת ככה כשאני נוהגת בכביש, אני אהרוג אותך!"

ועכשיו, היישר, במעבר חד מאוד מעצב וכל זה - לעולמה המוזר, המשונה, הביזארי והווירדו בהחלט של - כן, כן - נוע!

(אני חייבת להפסיק עם הדרמטיות הזאת. בסוף מישהו יתאבד באשמתי).

אוקיי.

דיברתי עם מילנר (שוב) באייסיקיו. ולמען האמת, אני באמת אעריך את הבנאדם שיתנדב להשתיק אותי למשך כל שעות היממה.

יש לי אווי ארוך במיוחד.

יש בו המון ד"שים ובדיחות פרטיות, וגם שיר של היהודים ("עוד ארון אחד" הנסגד *משתחווה*).

יום אחד, כלומר, לילה אחד, נוע-בעלת-האווי-הארוך-והשיער-הבהיר ישבה להנאתה מול המסך הקטנטן וחזתה בניתנית (שיחת מצלמה במסנ). בנוסף דחפו אותה (כרגיל) לעוד שיחת וועידה שנראית כמו השורות המפחידות האלו ב"מטריקס" או כתוביות בסוף של קומדיות רומנטיות, כאלה שאי אפשר להספיק לקרוא דבר וכל שעליך לעשות הוא לשבת ולצפות באייקונים שצצים מדיי פעם.

 - זאת אני מנסה לפענח את מיסתריי האנושות והמסנ, רק שבמציאות ישלי שיער בהיר יותר. באמא'שלי.

אקיצר, לפתע - הבחנתי במשתמש רצוי ומצוי באייסי.

זו ציפור?

זה מטוס?

לא, זה מילנר! (והוא פאקינג אונליין).

לפתע נתקפתי בהתקף-פוזה. לא, לא כי יש מפגשישרא. לא, לא כי מייקל לואיס בסביבה. דווקא כי מילנר הוא כזה שולט.

חשבתי מיד על משהו.

החלפתי את הסטטוס ושיניתי את האווי למשו קיצוני.

קיצוני עד מאוד }-] =>אגב, נכון שהסמיילי הזדוני הזה גאוני?

אז אני, נוע, בכבודי ובעצמי, שלפתי מיד מהבוידעם ידיד. !$@#@!$. הוא בשכבה שלי, והוא היה איתי בTHRFHH והתיידדנו בטירוף. הוא נראה טוב והוא מגניב.

ומילנר לא מכיר אותו. מוחעחע.

אע, ול@#$#@#% אין אייסיקיו כלל. מוחעחעX2 (אני חייבת להתחיל לצחקק בזדוניות. מישהו עוד יושפע מזה).

על כן שיניתי את האווי שלי, למשו סטייל "רז כוסון שלי, תודה לך על הכל מאמי אני חולה עליך אתה מקסים מתוק וכו' בלה בלה בלה :-* נשיקה".

כן, מתחנחן כמו פאריס הילטון לעיתונות.

אז דיברנו.

אני ומילנר.

המושלם, יש לציין, ויש לו עיניים חתוליות ודהימות עם ריסים ארוכים ועגולים.

אני חושבת שהוא מצטרף לנועה ולההיא ברשימת המושלמים. אוה, גם @#%#^ שם. משעשע. וגם פאריס הילטון.

אם כן, הקטנתי את נפח הדברים וסיננתי את המיותר.

מילנר: "עליי את חולה?"

אנוכי: "אני - אני מה?"

מילנר: "אה, לא, על DSFGDSF". - הבחנה-פתאומית-מדומה-שקופה 1

עצמי: "כן, $##$&#%^GH. אחלה ילד, בחיי".

מילנר: "את - אוהבת אותו?"

אני: "את מי?" - משחקת-אותה-לא-מבינה 1

מילנר: "את #@ERGDF, נוע".

אנוכי: "אוה". - הבחנה-פתאומית-מדומה 2

אנוכי, בשנית: "לא, מילנר, אתה הרי יודע את מי אני אוהבת".

מילנר: "את מי?" - משחק-אותה-לא-מבין 2

(וואה, כל המספרים והאותיות בבלוג הזה מתחילים ממש לבלבל אותי).

אנוכי: "אני לא סגורה על זה, מיל, אבל נראה לי שאותך". אני באמת לא סגורה על זה. או שאני מעורערת בנפשי, או שאני מעורערת בנפשי.

מילנר: "יאי! גמני אותך!" שקרן. אחרת היינו חברים עכשיו.

נוע: "אממ, TERTW$#T%, הוא, אחלה של ילד".

מסקנות:

# אני מעורערת בנפשי.

# יש לי טאקט של דחליל.

# אני חייבת להפסיק לעשות פוזות על בנים מושלמים עם עיניים חתוליות שייפגשו איתי בבריכה בשישי הבא.

# #$%#% באמת אחלה של ילד. למה לא שמתי עליו עין עד עכשיו?

(רק רגע, שמתי עליו הרבה עיניים עד עכשיו. למעלה משתיים, זה בטוח. בהיתי בו כלכך הרבה בקורס VCXZDGF, עד ששיאי הבהייה שלי לא ירדו משיאי הבהייה של הבנים בסרט "אוסטין פאוורס" בכל הכוסיות עם הציצים הגדולים שם).

# לטאות זה סקסי.

יש אנשים שיש להם חשק לאננס/זיון/זיון עם זרובבלה/עוד זיון עם זרובבלה/לראות בטלוויזיה את השיעורים לריקוד אירוטי שמעבירה כרמן אלקטרה/לראות את הסרט של בובספוג במערכת קולנוע ביתית.

אלה הם אנשים רגילים עם חשקים רגילים.

אבל אני? אוה, לא. אני לא איש רגיל. למעשה אני איש כלכך בלתי-רגיל, עד שיש לי חשק לרשימה.

רשימת האנשים המושלמים

% $@#$@. כי היא מושלמת. היא מושלמת עד כדי אימה. כל כך מושלמת, עד שבא לך לזרוק את עצמך ואת כרמן אלקטרה מהחלון. חברותיה קוראות בבלוגי, אז צריך להיזהר.

% מילנר. יפיוף-כוסון-מתופף מדהים-כדורסלן מוכשר-בהקבצות הכי גבוהות שיש-בעל עיניים חתוליות ד כדי אימה.

% $#@$@$@. הוא ממש חתיך. ונחמד. ומגניב, ואני שמחה שהכרתי אותו. 

(אני חייבת לציין, שעל אף שהוא ממש חתיך, יש לי מבנה ראש וצוואר של תולעת. וזה מטריד. משו כזה: 

ר . וזה אכן מטריד).

% פאריס הילטון, איימי לין לי, פיקאצ'ו, מייקל לואיס - הם חבר'ה מושלמים.

% יערה, מיכלי, מיכ מישרא, מונלייט המדהימה, וההיא.

ולסיום:

לפני שהלכתי לישון אצל ניתנית, הכנתי לה הפתעה שהדפסתי לה.

 וכך היא נראית:

חעחע.

להת', בני אנוש משונים!

אוהבת,

אוליביה.

נ.ב (נזכרתי בדבר): כל מי שקורא בבלוגי - נא להתפקד! ולרשום תגובה, לפחות אחת. שאני אדע שאתם כאן. פליזי ליזי?

ע.ש (עיקר שחכתי): אני הולכת לשדרג את הרשימות השקסיות בבלוגי המעפן. חעחע. 

ושוב, להת', בני אנוש משונים!

אוהבת,

אוליביה.

עריכה (21.6.07 - יש פה צנזורה ובצדק. תודה).