אל אלוהים.

איך עברתי מעבר כזה חד? אני אומרת לכם, הבנות ב"ברבור" עברו שינוי פחות דרמטי מזה שלי.

נו טוב, אז אני מגזימה. הן עברו שינוי יותר דרמטי, אבל זה בגלל שיש להן מוח של פוחלץ ועל אחת כמה וכמה עם כל הסיליקון שדחפו להן לאף עכשיו.

אבל היי, זהו מקרה חריג.

תחשבו על זה רגע.

הנה קטע מהיומן שלי בשנה שעברה.

אזהרה:

הקטע הבא אינו מיועד לאנשים בעלי לב חלש

נשים בהריון

גברים בהריון

ילדי אימו קשוחים ואפלים (כמה אירוני זה לכתוב את זה דווקא בישרא. הבא נצחקק!)

אנשים מאוגרים שכלית שעלולים לחקות את הכתוב ואז להיות שטחיים כמו מגש במשך כל שארית חייהם, לסגוד לניקול ריצ'י ולקרוא לכולם "פר*ק*ם מסר*ח*ם" במידה ויתבקשו ללכת למפגשי ישרא. וזה, משהו, שאין ביכולתי לשאת עליו את האחריות, אלא אם ניקול ריצ'י תגלה לי איפה היא עושה את המניקור שלה.

אז, חבריה, להלן:

"...22:15 - אל אלוהים. מחר יש לנו מסיבה ממשש שווה במתנ"ס, וכאילו החבר שלי בא איתי לשם!! על כן אני ח-י-י-ב-ת עם ה' הידיעה להיראות הכי טוב בארץץ, כי אחרת זה יהיה ממשש לא טוב והכל.

אז הרמתי טלפון לההיא.

"הלוו?"

"היי, ההיא, מניינים כוסיתת על שלי?"

"מה את לובשת מחר נועה? כי אני ממשש לא יודעת. יש מצב שאת משאילה לי את החולצה האדומה עם הנצנצים הכסופים שלך?"

אוי לא, דווקא את זאתת תיכננתי ללבוש. עכשיו אבוד לי.

"אממ.. בכיף נשמה. מי מאפר אותך? אמא שלי התנדבה לאפר אותיי, כי היא ממששש מזדעדעת מאיך שאני שמה את הסומק לבצפר - "

אוקיי, קאט איט אאוט. זה מספיק. ותודה לאלוהיי הצנזורה!

עכשיו, מה יש לנו כאן?

חולצה אדומה ומנצנצת בכסף.

התעסקות מוחלטת ומוגזמת ומושחתת במראה חיצוני+איפור.

חברה אהבלה.

השתעבדות למראה חיצוני.

חבר, אבל חבר מושי מושלמי, מסוג אלו שרואים בטיילת במישור החוף ומשתוקקים לדחוס ללוע של קרפיון במעמקי האוקינוס ההודי.

אי לכך וכיוצא מזאת, אני הייתי פ-קא-צה. פ-רח-ה. כן כן, רבותיי, אני הייתי שיא השיטחיות - או לפחות ניסיתי להפגין שטחיות, כי כל החבר'ה מסביבי היו שטחיים עד כאב ואם אתה לא אידיוט, אז אתה לא מגניבב ואתה לא יושב בספסל האחורי באוטובוס  בטיולים השנתיים (ראו רשימה ^^) ולא יוצא עם מלכים נכתרים ונסגדים (אבי ביטר, למשל).

לפני שאתם מביעים דעה מפולפלת, אנא הביטו בקטע הבא שנכתב מאז המפץ הגדול עם גברת "אני-האקס-חברה-הכי-טובה-שלך-מאז-ששברת-לי-את-המסקרה" וההכרות עם "פריקיםם" כגון גברת ניתע, למשל (ראו ברשימה הלינקוקים ^^).

להלן:

"...ההתעסקות הזאת במראה חיצוני מראה את יכולות בני האנוש - רק רגע, אין להם יכולות, כי הם בני אנוש והם חסרי כל יכולת, חוץ מהיכולת להערצה עצמית מופרזת, טימטום עד כאב ובלונד פלטינה שצבע מיקי בוגנים.

אים לי בעייה עם אנשים דביליים, כל עוד הם שומרים את הוונאבי-אייקיו שלהם במתחם הגיים בויז ולעצמם, בטריטוריה הפרטית והמנצנצת שלהם.

מה הבעייה שלכם, פיפל?!

"היי נוע, מה העניינים? חבל שהפכת לפריקית ושאת כל כך מפגרת. ס-ל-מא-ת".

אוה, היי, זה נחמד. אולי תנסו גירסה כנה יותר, סטייל - "היי, נוע, את כל כך מפגרת ועלובה ונחותה" וזה יהיה שקסי.

אני ומאיו כמעט איבדנו את החניכיים מרוב צחוק על אוצר המילים האומלל שלהם. הם תמיד אומרות דברים זדוניים לחנונים, וכשפעם הגאון סיפר על התמכרות מסויימת, גברת אקס-בסט-פרינד (נקצר את זה לאקס) שירבבה שפתיים עצומות וציווחחה "אובססיביות, איזה מילה דפקת!!!" וכולן נמרחו על הריצפה וצחקו כמו חבורה של דובי גריזלי.

היי, הנה איפיון משעשע שלהם:

יש להם 'שין' ב'שעת השין' והם כל כך נרקיסיסטים שם.

יש להם את אותם בגדים, אותם תכשיטים ואותו משכל.

הם חיקויים עלובים אחד של השני והולכים תמיד בידיים שלובות באופנתיות ומצחקקים.

יש להם - "

צנזורה צנזורה, יחסינו לאן?

מה שאני מנסה להגיד כבר חצי שנה, זה שעברתי שינוי מאוד משעשע בחיי.

מפקאצה פרחה יצורה מהתחת וחסרת טאקט ל -

ילדה חביבה יצורה מהתחת וחסרת טאקט.

רק רגע.

נו טוב, מוטב שאני אשתוק עכשיו.

הנושא הזה עוד ייטחן בעתיד. אבל כמחווה לחבורת הפרחות חסרות המייבלין-ניו-יורק, הכנו מחוות הזדהות קטנה.

אך מה לעשות שהחיים טומנים בחיקם הפתעות לא קטנות, ואמא ממש מתחננת שאני אעוף לה מהפרצוף עכשיו היישר למקלחת *מייבבת*.

על כן, חבר'ה, המתינו ובקרוב תראו את הפוסט המדהים ביותר שנצפה אי פעם!

הטיפשי ביותר!

המזדהה-עם-פקאצות-על ביותר! (וואה, זה שיא).

להתראות חברים, הישארו במתח!

אגב, זרובבלה לשלטון.

אוהבת לנצח עם ליפסטיק במצח,

נוע'לה.