מה היו מעללייה של אוליביה ביום הולדתה?

כעת אני יושבת ומושיקו הקטנטן בחיקי, מגרגר, ועל הספה בחדר ליד מונחים בלונים יפים ובלון ארוך אחד שנראה כמו פין.

וזהו, אנוכי יבחושה זקנה כעת. זקנה כקורח. חתיירת. בת ארבע עשרה. גוועלד, ארבע עשרה זהו אכן גיל בא בימים, ועתה אצטרך לדאוג לקמטים ולא לחצ'קונים.

בבוקר הלכתי לגשר המרכזי בישובי הקט. שם חיכו לי כל צוות גדוד, הלא הם הצוות הנכבד שלי בצופים.

מסתבר שכשהייתי בכרתים, אכלתי בשר מקומי ורכשתי לי מאהבים בהירי שיער, הצוות הלך לו ללונה פארק. זנות!

הכרתי את ראשי הצוות החביבות.

לאחת קוראים אדווה, בחורה יפהפייה להפליא עם עיניים כחולות.

לשנייה קוראים יעל, בחורה מתולתלת עם אף נשרי.

ולראש צוות קוראים נועה - בחורה ברונטית ויפה גם היא.

הלכנו לנו יחדיו, אני, ראשי הצוות והצוות, למעיין טבעי פעוט ויפה בבית זית. המצלמה נשכחה בבית. אני כועסת עליה כיוון שהיא איבדה את כרטיס הזיכרון של עצמה. (תמיד נחמד להאשים מישהו אחר).

ובכן, טבלנו במים הקרים, הכרנו הומו נחמד עם עגיל בפופיק שביקש מאיתנו לשמור על הטבע, קבילתי למתנה שני זוגות תחתונים פקצאציים עם כיס, שימושי להכנסת כסף קטן או מפתחות, רבותיי, ועישנו נרגילה. דרך חביבה להתחיל את היומולדת של בלונדה מצוייה, אך לא חביבה מספיק...

(כאן יש מוזיקת מתח רועמת. בהחלט).

חזרתי לי הביתה ומשם הייתי צריכה ללכת לרופא.

רופא. ביומולדת. כמה אופייני לאנשים חסרי מזל.

נסעתי עם אבא, סיפרתי לו את עניין הנרגילה ואחר כך בכיתי על מר גורלי, על כך שאף אחד בכלל לא אירגן לי ולו מסיבה פעוטה אחת!

אבא ניסה לעודד אותי, אבל הוא הצליח באותה מידה שאני ספוגית. אל הרופא הגעתי בוכייה.

"נוע עצובה, כי אף אחד מחבריה לא אירגן לה כלום ליומולדת שלה", אבא הסביר.

"הו, באמת?" הרופא חייך. הסתובב אליי ומילמל, "טוב, אני אשמח אותך. מה את אוהבת?"

משכתי באף וניגבתי דמעה. "פירסינג".

הרופא נראה מופתע למדיי, ואבא כמעט ונשק לריצפה מרוב צחוק. אני חוגגת יומולדת עם כאב באוזן ימין, אבא צחקן ורופא עם שפם נחמד אשר בטוח שאני איזה סוג של סוציומטית מפגרת.

חזרנו לביתי הקט. מהצד השני של הדלת נשמעו רחשים כשל מקקים חסרי מנוח, ואז -"שקט, מפגרים! אוליביה הגיעה!"

"נוע פה!"

"ששש!"

כן, טוב. הוונאבי-מוח שלי מתעקש ככל יכולתו לתאר מצב שבו תהיה לי מסיבה נחמדה. אני עוד ארכוש לי ילד אימו וזרובבלת מחמד ויחדיו נהגה ציטטות שנונות ונגזור פוני.

לא, המוח שלי לא הזה. אכן היו בני אנוש שם בפנים, נקבות ונקבים, שהכינו לי מסיבת הפתעה.

כך עבר לו היום בצחקוקים חסרי מנוח ושיגועים למיניהם. נחמד ביותר היה, אכן מומולדת מפתיע ומשונה, ממש כמו הקליפ החדש של כריסטינה אגילרה.

ולסיום:

 זאת נוע, או אוליביה, או בלונדה, או פיצה, או יבחושה, או ספוגית. (אף אחד לא קורא לי ספוגית, אבל זה מתאר היטב את המראה החיצוני שלי).

עכשיו, הקשיבו נא.

נוע ישבה והכינה אנימציה עמוסה. לכן, האנימציה בהתחלה עובדת לאט לאט לאט, אבל אח"כ היא נעשית פתאום מהירה. (אלא אם יש לכם מחשב נורמלי וסביר, שמקבל פקודות ומציית).

מהר יותר, אנימציה, מהר מהר!!!

[היא אמורה להיות סופר מהירה. אם תבהו בה שעה היא אכן תעשה סופר מהירה. כמה שאני סותרת את עצמי, אבל אני אכן מתחילה להאמין לאנשים שאומרים לי שאני יפה].

 עריכה: על אף שיש לי בעיית חצ'קונים רצינית. כן, יש לי הרבה, ניתן לראות בתמונות. הו וול.

מאיה שטרודל מושלמת.