רבותיי, אני לא עומדת בזה.

אני גם ככה חלשה כרכיכה, פגיעה כספוגית ואומללה כמחבט. וזה לא תורם, אלא נהפוך הוא.

אני לא מסוגלת יותר לעמוד בנואצים שביניכם. אם לטענתכם אני פקאצה מיוסרת, אוליביה ממורמרת או כל דיברה אחרת - אתם מוזמנים לשתף את העניין. עם הפסיכיאטר שלכם.

שמרו את דעתכם הפיקנטית לסיפורי אלף לילה ולילה לנכד או לדובי האפל. אני, מודה ומתוודה, לא עומדת בזה.

אמרו לי שאני פקאצה. אני מיררתי בבכי. למען השם, אני לא פקאצה! (מנופפת בניטים ובבחוך בעגמומיות).

אם כן, מה אני?

נערה צעירה, אוליביה קטנה, פגועה וצהבהבה. אני יושבת רגל על רגל ויד לצד יד ומקלידה את כל שעל ליבי.  בשביל לשעשע את הקוראים, להפיג את הדיכי ולמצוא תעסוקה כשנגמרו הסוללות לויברטור. (וזה מוקדש לנערה הצעירה אשר חושבת שאני סוטה לגילי).

אבל ברוח חגיגית יותר אני אספר לילדים התמימים שכן נשארו בישרא (לא אתה, אימו קיד שמגלגל באצבעו קצוות שיער שחרחורת) סיפור.

"יונתן קסלר הוא הומו קטן!!!!!!! @#$%^&*"

סתם, לא. אני חולה ליונתן על התחת. הוא גאון. אולם ברצוני לתת לגיטימציה לנואצים להתלונן בפני מישהו אחר על השנאה שלהם כלפי אוליביה. (נו מה, ייקח לי עוד שעות להירגע מהתגובה בפוסט הקודם).

אם כן, שכבתי פרקדן על השטיח בחדר שלי.

ולצידי - ניירות, ספרים, ברכות עתיקות יומין, קלמרים פתוחים, טושים מזופתים, עוד ניירות, סיפורים מכיתה ג', שירים, רישומים, דפי מחברת קמוטים ואקריליק.

שזה, בלקסיקון המעוות של אוליביה: לסדר את החדר. (כי אמא מאוד כועסת. מאוד כועסת).

ולפתע, ידיי המגששות מיששו ממצא יוצא דופן.

מעטפה.

מעטפה בצבע לבן-מט עם סגירה משולשת, ועליה כתוב: "עבור נועה". (וזאת מלפניח ששמי שונה לנוע והושמט ה-ה').

נו טוב. פתחתי את המעטפה, ולעיניי נגלה מחזה מרשים. הו,מאוד מרשים.

740 ש"ח! מסתבר, שהמעטפה האבודה מחנוכה אכן לא אבודה עד כדי כך.

"מה? מה את ממששת מעטפות, פדופילית ערמומית וצבועה??" => אם מישהו יגיב תגובה בנוסח הזה, אני אגשש גם גג אולטימטיבי לנתר ממנו. ולמות.

 אוליביה ומצלמתה לא מצאו מנוח. חיפשו, חיפשו ואין נמצא מנוח בשומקום. על כן ההיפראקטיביות הגוברת של הליידי לא נפסקה.

ואוליביה עדיין מצלמת כמטורפת.

(אגב, זו טיקה הודית על המצח שלי, לא נזלת או שומה. היום בבצפר קראו לי "פריקית" בערך שבע מאות פעמים ושאלו אותי מה זה. טענתי שאני בהמת צומי).

 לפני הטרחה והעבודה, אציג בפניכם את הפלא המסחרר. לא, לא בעלת הניטים שמסתתרת בתוך החזה המפואר של עצמה.

אלא הדבר תכול העיניים, חובב המזרח הרחוק, הודו, וכל דבר שהמילה "שאנטי" מסתתרת בו (היי, עידן רייכל, מה בשם התחתונים של המלכה אליזבת אתה מחפש בין שלל הראסטות שלך?). כן, זהו הדבר היפהפה שלמעלה, זה שבוהה באופק.

דישה יקירה, את כוסית על. את יפהפייה עד כדי כאב.

תבורכי.

סינרגיה. הרכב אקוסטי. (נו מה, הובטחתם כבר מלפני צמד פוסטים אומללים לקבל תמונות של החבריה).

הסינרגים, תהיות קיומיות של גיטרה יפה  וטלוויזיה עם ראש כחול.

כי ההורים של ארכיאולוגים, ולאמא בעבודה יש ויטרינה שקסית עד כדי צמרמורת, וכי אני יכולה.

זה למה!!!!

להת', ידידיי.

אוליביה.