ובכן, רבותיי, החלט החלטתי לכתוב פוסט בנושא 'הפרעות אכילה'. כיוון ש:

• הנושא עומד על הפרק במאה הזו.
• 'הנושא החם'. ומה טוב יותר מהופעת אורח בעמוד הראשי.
• רציתי לכתוב עליו זה זמן רב, אך לא היה תירוץ באמתחתי.

הפרעות אכילה

לא, לא מדובר בניג'וסים הבלתי פוסקים של ידידכם ודחיפת אצבעותיהם השמנמנות לשקית האם-אנד-אם שלכם. מדובר בהפרעה פיזית ונפשית וחמורה מאוד.

תעשיית היופי דבקה בהחלטה שעל כל נקבה מצוייה להיראות דקה אף יותר מספגטי תמים.

זוהי קייט מוס - מלכת חלומותיהן של כל הפרו אנות המשוטטות להנאתן ברחבי ישרא.

אנסה לומר זאת בעדינות. הבחורה נראית כמקלון מקורקף. זאת אומרת, ברצינות, יקיריי, הביטו באיזור החזה שלה, המשקף את מפת הולנד באופן מושלם.

אם לא הבנתן, נקבות צעירות ושעירות, עליכן להיראות בדיוק כך. ולא - אתן שמנות. דובות מהלכות הנדחקות בעל כורכחן למכנסיים נמוכות גזרה וגופייה הדוקה. אם אינכן נראות כהעתק מדוייק ומדופלם של הגברת מוס, או של כל ילדונת מנוזלת בגן טרום-חובה, פירוש הדבר הוא שאתן זקוקות לדיאטה חמורה.

שבו בכיפוף - כל שביב עור שמעז לבלוט החוצה הוא שומן.

עמדו מול המראה - אם העובי של מותניכן עולה על העובי של אפכן, אתן שמנות כחבית.

וכאילו שגוש בעור המרצד הזה שלמעלה אינו מספיק, קבלו את לינדזי'לה - הבחורה, הרזון, האנורקטיה, הדכאונות, הסמים, המוסדות, אובר-החשיפה באיזור החזה. וכל מילה נוספת מיותרת.

וזוהי, הוד פקאציותה, ניקול ריצ'י. הביטו נא מעל לאיזור החזה שלה - עצמותיה האומללות כמו מתפלצות החוצה מהררי עור גועשים. כה סקסי.

שימו לב.

כל אחת ואחת (פרט לקייט מוס, שעדיין מכחישה) בתמונות אי שם במעלה הפוסט סובלת וסבלה ותסבול ככל הנראה מהפרעות אכילה. הנשים, כלומר גוש הכלומניקיות המקפץ הזה, הללו, הן שחקניות/זמרות/דוגמניות/יפהפיות/אפסים אשר נדחפות לפאריס הילטון (במקרה של ניקול) והן מהוות דוגמה לבנות המתגברות, המחוצ'קנות עד תום, האולטימטיביות, הצווחניות - כן, אלו שאתם רואים בכל יום ביומו ומכחישים את היותם כאלו גם. הן, השטוחות בעלי הפרעות האכילה, הן מושא שאיפתה של נערה ממוצעת - בין אם היא מודעת לכך או לא.

אם כן, מה הפיתרון? להוציא את  מרי קייט אולסן מהחוק?

יקיריי, עיזרו לילדכם להגיע למושא שאיפה גדול יותר מאיברים פנימיים שמבצבצים מתחת לעור מתוח. אל תיכנעו ואל תניחו לאחרים להיכנע לתעשיית היופי המתקתקת, אשר מוכרת לנו את ההוליוודיות הללו כמושלמות וחסרות כל פגם.

זוהי תופעה.

ובעת שעל מסך הטלוויזיה מרצדות בחורות צהבהבות וגזרתן כשל כבל, עליכן להעריץ אנשים אשר ראויים להערצה והתברכו במנת משכל מינימלית. ומעט רוחב.

אם כן, זהו קמצוץ ממכלול הנושא האדיר של הפרעות אכילה.

שבוע טוב יקיריי, מי ייתן ותהיו מאושרים עד אין קץ.

אוהבת,

אוליביה'לה. :]