לולאהייתי מחליפה חברה, משנה אורח חיים והשקפות עולם וכמו כן מפסיקה להתאמץ לחבב מוזיקה מזרחית

היום שוב שררה אווירה עויינת בקרב חברותיי. כשבבוקר הגעתי לברכן לשלום הן סיננו משהו על צביעות והסתלקו כהרף עין. אני תוהה האם זוהי באמת אני, אני האמיתית - נערה צווחנית יתר על המידה שמסתובבת בנעלי פומה מתקתקות ברחבי בית ספרינו המזוהם לא פחות מהפות של מרגי, מברכת לשלום בנשיקה אירופאית ורדרדה את כל מיליוני ידידותיי וידידיי ושומעת מוזיקת פופ לוהטת או לחלופין - מוזיקה מזרחית מסולסלת כהלכה.

בכל מקרה, הבננות הלכו מעליי והפנו אליי עורף מטופח. המשיכו ללכת וציחקקו ביניהן כממתיקות סוד כוסיות. אני לעומת זאת נעמדתי דומם במקומי ותהיתי מה פשר הנטישה חסרת הטאקט המובהקת - הו, האם בשנית ריכלתי על ההיא שהולכת עם ההוא שסידרה להיא את הבייביליס?

מדיפות ריח חריף עד אימה של צביעות מכוונת הן פסחו על פניי בשנית בעוברי במסדרון בהפסקה, ושלחו אליי מבטים משולחי רסן. ומסקרה.

"את ילדה יצורה מהתחת".

"ובכן, רב תודות, יקירה".

מועקה קשה בדמות גוש חנוק וקר התבצרה במרכז גרוני וסירבה להתפוגג. נזכרתי כיצד העירו לא מכבר על כך שעליי לדבר בשפת דיבור ולא בשפת כתיבה, לא לשחק אותה שנונה יתר על המידה וכיצד טרנינגים מטריקו לימים בהם לא חל שיעור ספורט הם בגדר מעשה אסור. האם התנהגותי מוכתבת על ידי בנות רשעיות ושטחיות? אמא ואבא העירו על כך שאנוכי מידרדרת לאחרונה. מידרדרת?

דלת מתחלפת קטנה (האם כך מבטאים את זה?) - לולא הייתי יורדת עם הילע היום לעיר

לולא ירדתי עם ידידתי זהובת הפרווה לעיר היום, לא הייתה בידיי חגורת הניטים היפהפייה הזו. הו, טעמי שולח לחופשי. אני בהחלט גאה בה. אבא טוען אף הוא שיפה היא. עוד פריט-אימו-וונאבי-משובח לאוסף! יחי.