מבחינה מוסרית אני כרגע חוטאת מחורבנת, כיוון שעליי ללמוד ולא לשוטט בישרא ולקשקש את דעותיי הפילוסופיות והעמוקות. אבל מה לי ולמוסר? מלבד זאת, למבחן הענק שיהיה בהיסטוריה מחר כבר למדתי במהלך השבועיים האחרונים באטרף. אתמול ישבתי משתיים בצהריים עד שתיים בלילה כמעט ללא הפסקה, וחרשתי את מלחמת העולם הראשונה כפי שאדם לא חרש אותה בעבר.

אגב היסטוריה, ברצוני לדווח אודות מקרה חביב שקרא לפני כשבועיים בשיעור היסטוריה. החזיקו חזק.

אנוכי (ממלמלת במרירות): "אוה, זה עולם מחורבן שמוצף באענשים מחורבנים".

יאיר, המורה להיסטוריה: "כן, קראתי כבר את הדעות הפילוסופיות שלך".

(הילע ואני מחליפות מבטים מעפעפים).

יאיר: "כן, קראתי את הסיפור על הפשפש".

פשפש?

יאיר: "ועוד על שיעור אנגלית".

שיעור אנגלית?

לפתע צנח השקל במוחי הקט ולפי עדויות לוהטות מהסביבה, החלפתי צבעים כעפיפון.

"מממההה??"

"שכחת למחוק את הבלוג שלך מהחתימה באימייל. אני חייב לציין שהכתיבה שלך טובה ומרשימה, אם כי בסיפור הפשפש דרוש קצת ליטוש".

סיפור הפרעוש המחורבן אינו דוגמה הולמת לפרי מקלדתי.

"רגע נוע, ליאיר את מרשה לקורא בבלוגך ולי לא?" מילנר בלע את העלבון. יאיר ציין שמילנר כתוב רבות בבלוגי. מה שנכון בהחלט, כי בכל פוסט בערך מוזכר הבחור.

ידידיי לכיתה אשר כן קוראים בבלוגי כמעט והתפלצו מחמת צחוק. הם פשוט צחקו עד צאת נשמתם. יאיר העיר כי בלוגה של דישה מקושר אף הוא ברשימותיי. גם עתה, כעבור זמן, אתמול ממש, העיר על כך שמוצרט מוזכר כגאן ברשימותיי.

אנוכי: "נית, את יודעת מה זה אומר? עניין מוצרט קבור ממש ברשימות, פירוש הדבר הוא שיאיר חפר ברשימות שלי והוא מודע לכל השריטות שלי".

ניתע: "רק לך זה יכול היה לקרות, בלונדינית מטורללת! (צחקוק מטורף)".

במידה ועוד לא הפנמתם את האבסורד המוטרף כמייקל ג'קסון ביום צח, ברגעים אלו ממש, מורי להיסטוריה יושב בניחותא על מושבו ומתרווח להנאתו וקורא בשקיקה את השורות הללו ממש.

אחוזת טירוף, מבוכה, היסטריה, היסטוריה, כאב מוח אנוש וחריקות שיניים, טסתי כרוח במסדרון בית ספרינו המזוהם והפצתי את הבשורה בקרב אנשים חשובים. מרבית המגיבים התפרעו מצחוק ורובם ככולם העירו ש"רק לך זה יכול לקרות, חעחעחעחעחעחע". כהרגלי הגזמתי ונסחפתי למסקנות לפיהן יאיר יוריד לי מן הציון בתעודה מכיוון עתה נוכח לדעת שלא בלבד שרזה, צווחנית, ממורמרת, עליצה, מלאת תכשיטים, סקרנית וטיפשה אנוכי, אלא גם רדודה, ירודה, קנאית, מטופלת, אומללה, אובססיבית, בעלת הערכה עצמית כשל כרובית, מטורללת עד צאת הנשמה בדילוגים וחסרת מעצורים. למען האמת, במידה ובחר יאיר לחטט בפוסטים הדכאוניים הישנים נושנים, הוא נחשף לדעת דברים איומים ונוראים אודותיי. הו!

אך מצאתי את הקטע המשעשע בכל העניין, אפילו יותר מקטע אחד.

• מחר עם עלות השחר יאיר יזכיר וודאי את הפוסט הלז בפני הכיתה ואני ארצה לחפור בור ולצנוח פנימה.
• ו... זהו.

חיי הגיעו לקיצם המפואר. חיי מסתכמים בכך שמורי להיסטוריה מודע לכך שאני זללנית, שאני שיננתי את מלחמת העולם הראושנה ופרטים אודותיה, שאמא תפסה אותי מעדכנת בבלוג, שמושיקו מיילל לא הפסק. הו!

...האימה.

אוהבת,

אוליביה. :]

נ.ב: הילע, מצטערת שדרכי יאיר גילה שאת ואלון כבר לא מהפוסט הקודם.