נניח והייתה לך האפשרות להביט בעצמך מהצד, מה היית רואה?

יצור בלונדיני והזוי, מטורף ומשגע, עם איפור סגול בעיניים, אשר זולל שוקולד להנאתו ודוגם זכר אחר זכר ללא היכר.

ואם היית מישהו אחר, היית מתחברת איתך? וודאי. היית חושבת שהמישהי הזו שזו את, היא אדם שמח או דכאוני?

זה בהחלט תלוי. הייתי חושבת שהמישהי הזו שהיא אני היא אדם קיצוני - אין אצלה שמחה, יש אצלה אושר של ממש! ואין אצלה עצב, יש דיכאון עמוק.

מה היית חושבת שיש לשנות בה?

כלום. הייתי מקנאה בעצמי לו הייתי חברה של עצמי מבחוץ.

באופן כללי, האם היית רוצה להיות מישהו אחר?ואם כן, אז מי (כולל מפורסמים)?

הייתי שואפת ורוצה להיות בריטני ספירס. אם נתעלם מהקרחת המפדחת, מהטימטום המחפיר, מהקול הדקיק, מהאישפוז הקבוע, מהסמים, ניסיון ההתאבדות, הגידול המפוקפק של ילדיה ומהאקנה - היא דווקא נשמעת לי אדם חביב.

מה את אוהבת בעצמך? ומה את שונאת?

 אני אוהבת את האף שלי ושונאת את הנחיריים. קחו זאת כמשל על עצמי.

אילו תכונות, כשרונות ואיכויות היית שמחה שיהיו לך אף על פי שכלל אין לך אותן?

הייתי רוצה ריסים גדולות יותר, את היכולת לעשות עמידת-ידיים שאבדה עם הזמן, מיומנות במתמטיקה ומסטיק בזוקה.

האם את חושבת שיש מה לשפר בביטחון העצמי שלך?

אני חושבת שמכיוון שכל השכבה, סגל המורים, משרד החינוך והאו"ם קורא בבלוגי, כדאי שאזהר מפתיחות יתר, ועל כן אענה על השאלה הזו בשם של פרי. מישמש.

האם את עסוקה יותר במראה שלך או במה שבפנים?

במראה. נו טוב, גם בתכונות מסויימות שבפנים. כמו מנהיגות, למשל, והיכולת האדירה לא-להיות-סתומה.

האם יש לך נטייה לבקר את עצמך, או להיות מרוצה ממה שאת?

 יש לי נטייה, נקודה. אני אדם נטוי מאוד מאוד. אשמח אם יבוא ברנש ויסית אותי לדרך הישר, כי אני חוששת שאני עלולה ליפול.

ולסיום, בצורה הפשוטה ביותר: האם את אוהבת את עצמך?

אלוהים אדירים, הלוואי וידעתי.