ערב מקסים, קוראים יקרים - שכבת י' היקרה, חברים וחברות, נואצות, מכרים, מעריצות-של-אליאב, מורים ומורות לשעבר, ברנשים שהגיעו לכאן במקרה, סטודנטים לשטחיות וסתם עוברי אורח נאים, המוזמנים, אגב, בכל עת.

היום התנסיתי בחוויה מרשימה. בפעם האולי עשירית בחיי, וכן, זה מעט - שרצתי בתיכון שבו אני עתידה ללמוד, החל משנה הבאה ועוד שנתיים שאחריהן היא מזדנבת. הלכתי מביתי ברגל, נחנקת בחדווה מהחום (אני אואבת קיץ, אואבת! 3>) והגעתי בביטחה למבנה היפה. כשפסעתי מצאתי מספר מציאות מרשימות במיוחד, בחיי:

• אישה, ששימשה כמורה בחטיבה אותה עזבתי לפני כחודשיים.
• שלושה ילדים של האישה.
• זהו.
• אה, אופס, מישהי שעתידה ללמוד עימי בכיתה והיא חדשה.
• זהו.

בכל מקרה, פטפטתי עם המציאות בגיל, והמתנתי בסבלנות לתורי. הגיעה אחר כך מישהי נוספת שעתידה ללמוד איתי בכיתה, ועוד ברנש, הבן של המורה-שמלמדת-בחטיבה-שזה-עתה-עזבתי-פרצוף-עצוב, ועליי לציין שאני מבסוטה מאוד מהכיתה הזו - היא נראית כמשהו מבטיח ועתידני ומגניב. יש מצחיקנים רבים ונראה כי רמת האנדרנלין תהיה בשחקים.

בכל מקרה, כשהגיע תורי, פסעתי לחדר בו עליי לנהל את השיחה האישית עם המחנכת לעתיד - מעבדת ביולוגיה. מקום תמוה ומשונה, מטריד, לחלוטין, לנהל בו שיחה שאמורה להרגיע את הבריות, או מה, בשם אפרודיטה, שלא אמורה השיחה הזו לעשות.

המורה נראתה:

• עניינית.
• לא חופרת מדיי.
• מנוסה.
• היו לה עיניים בהירות וקטנות, שזה נפלא.
• היה לה קול מורתי, כיאה למורה.
• משועממת קלות מן הסיטואציה.
• זהו.

כשנכנסתי והסתערתי על המושב, עוד לפני שהיא הספיקה לפצות את פיה הדקיק, צווחתי - "דיברו איתך כבר המחנכים-לשעבר של כל הילדים בכיתה? כלומר, המחנכת שלי דיברה איתך, למשל?! היא דיברה??"

"הממ. המחנכים העבירו לי מידע עליכם למישהו שהעביר אותם לי אחר כך, כן", היא אמרה, ואזיי חייכה. "למה?"

הו, נהדר. עניתי, "סתם, כי המחנכת הקודמת חלתה על ישבני ולכן זה אומר שהיא וודאי העבירה לכם מידע טוב עליי, ועכשיו אתם אוהבים אותי ומצפים לילדה שכולה זהב וייחוד, כי כזאת אני, וזה מה שהמחנכת הייתה מעידה, ולמעשה, אני מגניבה". סתם, לא אמרתי את זה. מצאתי בחינניות דרך לחמוק מן הסיטואציה, ויש לציין שהייתי שבעת רצון - "אוה, סתם. היחסים עם המחנכת הקודמת שלי היו ממש מיוחדים... הייתי מדברת איתה על המון דברים, היא הייתה לי ולכל שאר התלמידים בכיתה גם כמו מן.. יועצת, או חברה, או משהו".

אם כך, דיברנו. סיפרתי לה שאני הומנית, שהמגמות שבחרתי הן תיאטרון, מוזיקה וכימייה, וכי אני עתידה להישלף מכימייה, כי לא בא לי פתאום. ובמקום כימייה, אולי אקח פילוסופיה. וסיפרתי לה על כמה שאני כועסת ששיבצו אותי ב-5 יח"ל אנשים ולא בדוברי אנגלית, אך היא אמרה שאין טעם לנסות ולעלות לשם, כיוון שהם סתם קוראים את הטוסיק על עבודה זהה לשל 5 יח"ל, כיוון שהם מסיימים ללמוד בשביעית בניגוד לשאר החבריה.

הממ.

כשיצאתי משערי התיכון, שלחתי להוריי אסמס: "אני יוצאת כעת מהתיכון, הפגישה הייתה טובה ומעניינת. רות, סוף"

ועתה, אני תוהה: מה זה, לעזאזל, תיכון? מה הולך שם?! יחידות, שמחידות, בגרויות, היסטריות לרוב. מה הוא תיכון, ומדוע שולחים אותי לשם??

בכל מקרה, המורה מצאה חן בעיניי. אך זה לא נחשב - כולם מוצאים חן בעיניי. לכן עליי לאמץ לי תלמיד נוסף ב-י'10 ולשאול אותו לדעתו, כיוון שרק היא תמתן אותי.

אם נזוז קמעה מנושא התיכון, ואכתוב על חיי - אומר בוודאות כי נכון לעכשיו, הצופים ממלאים אותם. המחנ"ק (לא, לא חוסר אוויר, אלא מחנה הקיץ) היה מדהים. ולאחריו - הנסיעה לאילת בלוויית 3 חברות נוספות (פרט לעוד אנשים מישובינו שפגשנו בכל חור וחור).

שרצנו באילת 5 ימים, ואני לא הבאתי את מצלמתי כיוון שהיא חדשה ויקרה מפז, אך אחרות צילמו, והתמונות יועלו כאשר הן יושגו.

מסקנותיי מאילת הן:

• חופש - זה נפלא.
• חברות - זה נפלא.
• סטוצים - זה נפלא.
• אילת - זה נפלא.
• ים - זה נפלא.
• אכסנייה - זה נפלא.
• שופינג - זה נפלא.
• זהו - זה נפלא.

ציפיות משנה"ל הקרובה

מאת: נוע אוליביה

עבור: הקוראים של נוע אוליביה

תאריך: בשם השם, מהו התאריך היום?!! אוה, ה - 14.08.07

הציפיות משנה"ל הקרובה

הן חום רב וגם אהבה

שיהיה מבדר ופורה ואדיר

שהתיכון יתגלה כדבר כביר

ומי ייתן ורשימת הציפיות

לא תסוכם במיליון אכזבות

שאהנה בצופים, הלוואי ואדריך

באמת שעוגת גבינה לא צריך

שאנשים חדשים יזדחלו לחיי

ואשמח להמשיך ולכתוב עד בלי דיי.

שהנואצים בבלוגים ימצאו חיים

שאגלה האם אישה הוא אלוהים

שהלימודים לא יקשו עליי יתר על המידה

שאבי יקבל מתנה - אפודה.

שהבלוג ישגשג ויפרח כסחלב

שכל אחד ימצא את עצמו מאוהב

שכל תושבי ישובי יהיו בריאים

שלחורר את טבורי יסכימו כבר ההורים

שאת משמעות החיים נבין לפתע

היי, הנה איילה מתה.

שנשרוץ בחדווה בים עוד המון

(באזור ירושלים יש רק יער, ובטון)

שהשנה תסתכם בחיוך ענקי

ומי ייתן ולא נרבה להקיא.

שלא אנתק קשרים עם חברים

שישארו מושלמים יחסיי עם ההורים

שתהיה לי חיית מחמד חדשה

שמהמציאות לא אמשיך להיות כה תלושה

אלו הן הציפיות, הן ועוד רבות אחרות

אם ישנן שאלות, תכתבו בתגובות.

איזה סיום מעפן, בחיי.

אוהבת,

אוליביה. :]