פרו! כן, יש לי פרו. בהחלט. לי יש פרו. פרו - יש - לי.

ועתה, אוכל להעניקו למי שרק אחפוץ!

מה אעשה? האם אגבה מכם שירותי מין בעבור הפרו הנכסף? או לחלופין - שוקולד מן הקולקצייה החדשה שיקרה מהישנה בשקל ומחצה לערך? נשמע הגון!

אז, התחילו להעמיס מכתביי הערצה + בונבוניירות בלגיות + קונדומים + מסקרה חדשה באריזה נאה ומנצנצת, הלוא אני אוהבת נוצץ - אולי בוהקת? רק מבריקה, אתם מורשים לעטוף אותה בסאטן למען תבריק - ושילחו, העבירו, מיסרו - לי, בתוספת שליח לטיני ושזוף, תודה.

ומרסי בוקו לעלמה פליץ, שהעניקה לי פרו!

באופן משונה, ביליתי עימה את כל אתמול והיא לא טרחה לציין את הענקת הפרו. הסתובבנו בקניון בלוויית שתי חברות נוספות, שם קניתי לי סופגנייה שהתגלתה כחסרת ריבה, אזיי קיבלתי סופגנייה נוספת. מתנה. עם ריבה!

גם כאשר נדדנו העברנו את היום בהתגפפויות, הצקה לאומה וצחקוקים בלתי פוסקים. גיליתי על הפרו הבוקר, כאשר בחוסר חשק בולט סרתי למחשב בכדי להגיש פעולה לראשג"דית (סימבה. על סימבה, ואפריקה, גזענות וכו'. מישהו, הצילוני).

ובכל אופן תיכננתי לערוך לה פוסט סגידה, אך אדחה את המועד כיוון שזה יראה כאילו אני סוגדת לה אך ורק מפניי שהעניקה לי פרו, דבר שאינו נכון, אני סוגדת לה גם כי אתמול היא קנתה לי חפיסת שוקולד במילוי תות ומפני שיש לה מוזיקה מאגניבה נורא במחשב. אוה, ומפני שהיא חברה נהדרת, מוכשרת, סקסית, סרקסטית להדהים, יפהפייה וכל זה. אך בייחוד בזכות עניין השוקולד.

שימו לב - . מה קרה פה עכשיו?

א) נוע שמה שורה של אייקונים, אשר ניתן להוסיף לפוסט בבלוג רק כאשר יש לך פרו.

ב) נוע שטפה קלמנטינה, פעולה בלתי הגיונית בכלל מפני שאין צורך לשטוף קלמנטינה, מפני שהיא מצופה בעטיפתה הכתומה.

ג) כל התשובות נכונות.

למען האמת, באמת כל התשובות נכונות. זו הפעם השנייה שאני נוטה לשטוף קלמנטינה, בפעם הקודמת אמא קראה לי "בלונדינית" וצחקה עליי במשך יממה. משפחה תומכת.

אני אינני מרבה להיות פה (= מחשב) לעיתים קרובות יותר מדיי, ולמען האמת לאחרונה כן העליתי את נוכחותי פה (= מחשב) מפניי שיש שביתה, והמוח שובת גם.

יש לי רבות לכתוב אך אאלץ לצנזר את עצמי בכל רגע נתון, או לחלופין רק לרמוז. אני יודעת שאני יכולה פשוט לא לכתוב בבלוג, אך זהו בלוג, יומן. אני חשה בצורך לכתוב על דברים משמעותיים שעוברים עליי, אחרת הבלוג ייאבד מטעמו.

בחודשיים האחרונים קרה שהתנסיתי במיליוניי דברים. התנסויות מכל מיניי בחינות, תחומים וחומרים... על אחד מהם יודע רק אדם אחד בעולם כולו. ואני תוהה אם הפרזתי בכמות למשך כה מעט זמן. סיפרתי לאבי, כדוגמה,על התנסות עם נקבה. אך אבי כלל לא התרגש, להפתעתי. חבריי התרגשו ממנו יותר. הוא אמר, "זה דבר נורמלי לגמרי, לנסות".

"אבא, זה לא. אני פסיכית!"

"את לא פסיכית! זה נורמלי לנסות, לא נורמלי לדבר על זה. אני מבטיח לך שרוב האנשים שסביבך התנסו בדברים כאלה".

"גם בנים?"

"גם בנים".

הולי קראפ.

אך ללא קשר, דחסתי חוויות רבות מדיי ועירערתי את הערכתי הירודה בלא הכי. עיניי נפקחו כשחברה טובה מאוד פקחה אותן בכוח המילוליות. אני פוסקת ומתחסדת בתחומים רבים, משקיעה כעת בייחוד בהדרכה ובנגינה ומתאזנת. הידד!

ובאשר ליום שישי - אסירת תודה. איזו חוויה, הרגשתי כי הקרביים שלי הופכים למיכליי ליבידו בכל פעם שהוא רק דיבר. אינני מאוהבת, רק נסערת. מאוצר המילים המרשים שלו, מיופיו עוצר הנשימה, מהצורה שבה הוא אוחז סיגריה ושותה באותה היד, משפת הגוף, מהביצועים רוויי הניסיון שלו. עצם כך שאנו נשמור על קשר מסקרן אותי. אינני חיה באשליה פסיכדלית, אומנם הוא יוצא דופן ומענג. אני חוזרת - אל תטעו. לא מאוהבת בו. אהבה ומיניות הם שונים לבינתיים, עבורי.

הוי. איזו נימה רצינית. סיימתי לכתוב את הפעולה ואינני שבעת רצון מהפוסט הזה כלל, אז אסכם אותו כאן, לפני שאתפתה למחוק אותו כהרגלי ושוב לא לעדכן במשך יובל. הביטו בפוסט הקודם. הוא מוצלח יותר! (כלומר קיראו אותו, אל תביטו בו ללא כל מטרה, זהו מעשה מטופש להחריד!)

אוהבת,

אוליביה. :]

נ.ב: , משמע - פרו! ווהו.