טיול השישיות-שביעיות היה מופלא!  הידד!

ועתה, אני כותבת לנושא החם. לרוב אין זה קורה! אתם מוזמנים להזיל דמעה. ומדוע בחרתי לכתוב לו, אתם תוהים?

מפני שהוא קפץ לי לעין, זה למה. פתחתי את ישרא-פוזה בתמימות רבה ולפתע הכותרת 'ידידות בין גברים לנשים' גרמה לי לחייך חיוך רחב אשר לא יבייש ברבי.

קשר אפלטוני - האם יש כדבר? זה לא מכבר שוחחתי עם מישהי בנושא. ציינתי בפניה את התיאוריה המבריקה שלי - "אפלטון היה בחור פעור. בחור כושל", והיא הסכימה במלוא פה. כי אף על פי שאפלטון הי ה פילוסוף דגול, אני מניחה שהוא המציא את המונח המחורבן ובכך הוא סיבך את חיי רבים.

כשאני בוחנת את קשריי עם ידידיי הטובים ביותר נפעמת אנוכי לגלות, כי אני, היא, המפשלת.

גבירות ואדונים, פוסט כעור, מעצבן וחסר-מורא לפניכם. אני אישית אותו שנאתי עד מאוד, בהצלחה!

היה היה ברנש, היה הייתה ברנשית. ביום מן הימים הם נפגשו אצל חברה, היה זה לערב שישי וכהרגלם הם יצאו והתנהגו בכסילות-נעורים. לפתע פלאפונה צילצל. היא פרחה-ברחה לה לקומה העליונה ושוחחה בלהט, בכתה קמעה. "כן, החיים שלי לא טובים עכשיו בגלל - כן. אני יודעת. אמ-המ. אבל מה אני יכולה לעשות? כן, כן, וזה לא עוזר, כי... אבוי, אני בוכה..."

לפתע היא הרימה את עיניה הדומעות ובפתח צללית בעלת רעמה שאטנית ועיניים עצומות ואפורות בהתה בה. היא סיננה, "ברנש, תלך בבקשה", אך הברנש מאן לעזוב. הוא המתין שתסיים את שיחתה.

בתום השיחה היא משכה באפה והתייפחה. היה לה קשה, כאוב וכל זה. הוא הביט בה במבט מזוגג ומזורגג הוביל אותה חזרה מטה במדרגות, ניצב מולה בחשכת חדר ריק אשר בפינת הקומה, קירותיו היו לבנים כחדשים והד פעוט נשמע בו, ונדמה כי צללית אפורה-כהה מנחה את כולו - ולחש לה, " ברנשית, אני יכול לעזור לך".

" נננאאאמממ".

" תני לי את היד שלך", ארשת פניו הייתה רצינית, " ואני אעזור לך".

היא המתינה מספר שניות, גיחכה בליבה על הדרמטיות והושיטה את ידה. הוא אחז בה. ידו הייתה חמה כלבה, רותחת. לחה. אחר הוא החל לדבר איתה, שיחה קצרה שהובילה לקשר המוטרף ביותר בקוסמוס, בחיי.

הם היו לידידים הטובים ביותר על פני האדמה. היא נפתחה בפניו לאין שיעור, פנתה אליו בכל, סיפרה לו אף על דבריה האינטימיים ביותר - אט-אט גם הוא שיתף אותה. בהפסקות הם היו מסתובבים יחדיו, נפגשים הרבה מאוד מחוץ לכותליי בית-הסוהר, ובצופים, בטיולים, עם רדת החשכה, הם התבודדו לשיחותיהם ההזויות.

היא איננה ילדת-סודות אך בכל זאת היה זה הישג, הוא ידע את כולה ואפיין אותה ללא קץ.

ידידות זו הייתה בריאה ונאה, הוא לעזור לה ניסה בחדווה והיא צייתה. אך לאט לאט, ככל שהם התקרבו יותר, התקרבו לכדיי טירוף, התקרבו כך שהוא יכל לדקלם כל פרק ומעשה שעשתה היא, התקרבו כך שכל אדם שהיא הכירה אשר הכיר גם אותו, היא הייתה מציינת בחיוך - "כן, זה ברנש, הוא יודע עליי הכל" - והברנש היה מאשר - אך לפתע היא, ברנשית צעירה ומבולבלת, שהייתה אז מחוזרת מאוד, עצובה מאוד ונרגשת מכל, החלה לפתח בראשה עלילות מיניות, עלילות רגשיות - היא נפלה בחיק האהבה וטבעה בה כאחוזת טירוף.

הדבר היה דומה לטביעה דרמטית באוקיינוס אך בסלואו-מוושן - וזה החל לדגדג ולכאוב. לפתע פניו האירו את יומה והשתוו לשוקולד ברמת הדיצה שהייתה כשהיא ראתה אותם (אך לא נגסה בהם, שומו שמיים). מילותיו נהפכו חמוצות ואת הבעות פניו יכלה למנות, מגע גופו החל להעלות בה רעיונות לעלילות חסרות בושה והבילוי בחברתו הפך לדבר-מה שלו יש לצפות. היא הייתה נכנסת לכיתתו בלי סוף בכדי " לקחת משהו שהיא שכחה משי, כפרעליו" או " לחפש את שמוליק, איפה הוא? ראיתם אותו? ראית אותו, ברנש? כן?".

כשהוא ניגן על הגיטרה היא התמוגגה, כשהוא דיבר היא התלהטה.

לכל הסיפור הנחמד הלז יש בעיות מספר:

• ברנש זה הוא אומנם בנאדם טוב-לב אך טיפוס יהיר ו-וואחד מנייאק.
• ברנש זה קורא כאן, וטקסט זה יעלה לי באוזן או שתיים, אוליי אף רבע-טחול ההכרחי לעיכול (כן? רגע, טחול אחראי לעיכול? למה אחראי טחול?) ובגלגל עין ירקרק.
• ברנש זה לא אהב אותה חזרה, אך -
• היא סברה שכן.

בחייכם, מהו תפקידו של הטחול?

הכל גם החל להיות מטורף כאשר הוא החל לפגוע בה. הוא פגע בה הרבה וללא היכר והיא חטפה זאת כחץ שחור ברקה, היא חטפה סכינים במרכז הבטן מלשונו והיא דיממה והתייסרה מכל מילה. האהבה הזו החלה להיות מוטרפת. הוא ידע אודותיה מפני שהוא הכיר אותה כה טוב. היא, מצידה, התרחקה והתקרבה אליו ולגופו לאין שיעור. היא החלה לחזור לנישת העצב ממנה פסעה בעזרתו, מפני שכאב לה מאוד להיות פסיכית מפגרת על כל הראש, גוועלד.

ופה נכנס לתמונה פוצי. פוצי, הפך, ככל שגדלה אהבתה לברנש, לידידה הטוב ביותר. הם החלו לשוחח רבות, להתחבק רבות, לתקשר המון. הקשר ביניהם היה שונה, בריא, נורמטיבי ומהנה. וכאן עולות עובדות מספר, משונות לאין שיעור:

• כשנתיים לפני הפרשה, חשקה מעט הברנשית בפוצי.
• זה חלף לה לחלוטין.
• פוצי היה החבר הטוב ביותר של ברנש.
• רציתי שיהיו ארבע נקודות ועל כן ישנו הסעיף הזה, אשר פחות-או-יותר ריק מתוכן.

כאשר הדם מפגיעותיו חסרות האלוהים התקרש אך צילק אותה, היא מצאה מנוס בידידות הפורחת עם פוצי, שבלטה בקרב חבריה מפני שהיא הייתה הנפלאה מכולן. פוצי וברנש כבר הבינו ללא מילים על כך שהיא נפלה חזקות באהבה, היא מצידה בהחלט שאיבדה את דעתה - חבריה הקרובים החלו לבודד אותה ולשוחח עימה, לדאוג לשלומה המעורער, להרגיעה, גם הוריה דיסקסו עימה על הרגש הבלתי-בריא אך היא מצידה המשיכה לבלוס, לכתוב ולהשתגע.

כאשר העניין עם ברנש הגיע לשיא - היא התוודתה על הברור מאליו אך הוא העדיף את חברתה הטובה - היא התנחמה בידידות האפלטונית להפליא עם פוצי. היא נפגשה עימו והכל היה נפלא וטהור.

אך עובדות מספר צצו והוכיחו סופית כי ידידות אפלטונית נוצרה עבור נזירים:

• הוא נהנה, נפתח, מצטחק להנאתו נמשך אליה ובקרבתה.
• הוא חיפש את חברתה.
• היא ריגשה אותו רבות.
• ומפני שהמסורת בפוסט זה היא ארבע נקודות-מרצדות-גזעיות בצד העובדות, אסכם באומרי - הוא התאהב בה.

את ניחומיי אהבה זו היא מצאה בחיק ידיד נוסף, נקרא לו, נניח, חמד. חמד יפה התואר והיא התקרבו עקב סמול-טוקס מוצלחים במיוחד וחוש הומור כמעט זהה, והם קרובים עד אימה. ולא, אין האהבה חירבנה את היקום פה, אך הם הסכימו שניהם כי המתח המיני ביניהם עצום עד כדי פירכוס, אך כל קשר שאינו אפלטוני ביניהם יהיה פסול מסיבות רבות, וכך, עד עצם היום הזה, בכל מפגש בין הצמד-חמד ישנה בעירה מינית עליה הם נוטים להתבדח, מפני שאת הלהבה הכתומה אשר נוצרת ביניהם יש לכבות - קשרם מותר כל עוד אפלטוני הוא, ואפלטון, ידידיי, הוא פלוץ מזערי ויווני בעל זקן וחיבה לפילוסופייה, ותו לא.

הדוגמאות אשר ניתן לחלק הן רבות מספור, שלי ושל מכריי אשר טעמו את טעמה המר של אהבה מסוג זה. אך מסקנותיי הן לא שאין קשר בין שני-המינים (ישרים) או בני-אותו-המין (נוטים), אלא כי כמעט ותמיד ישנו מתח מיני. לעיתים הוא יתפתח לכדיי התאהבות, אך המתח המיני עצמו נשאר.

השגיאה באהבת אדם כברנש לא תחול בשנית אך היא חוויה משונה אשר כיום יש לגחך עליה, והקשר עימו כמובן, מעוות כרגיל, אך עתה עיוות שונה לחלוטין . מה אומר ומה אגיד, מה אכתוב ואיך אטריד - סטרייטית אנוכי ובנים מחבבת והקרבה אליהם מעלה בי תהיות מחורמנות מפני שכזו אני, אך עדיין - ישנם בנים המהווים חברים טובים ובני-שיחה, והבילבול מתמשך.

השאלה נצחית והמעייפת להחריד - האם ישנו קשר אפלטוני? - הינה שאלה פילוסופית שאגב פילוסופיה, לו אפלטון היה בין החיים עתה, הייתי אונסת אותו לדון בה ובכך להניח לחרמנים אשר ביננו. איך שלא יהיה, רבותיי, מתח מיני הוא בריא וחביב, אך

שימרו על עצמכם, העולם הוא ג'ונגל אימתני ואנחנו, נמלים. (אמרתי לכם כי השביתה ייבשה את השכלתי המעורערת בלאו הכי).

ואגב, נופפו יפה-יפה לשלום לשביתה החופרת אך הנסגדת בתבל - להת', שביתה! נתראה בשנה הבאה!

אוהבת ,

אוליביה. :]

בחייכם, מהו תפקידו של הטחול?! אין מוטרדת ממני בתבל כרגע.

נ.ב: חפשוני בפייסבוק! אנוכי Noa Goren. ואגב, היזהרו, הפייסבוק הלז ממכר כמו שוקולד, ניקוטין וטיפקס גם יחד!

נ.ב2: האם זו עונת היציאות-מהארון? בחיי, כמה נוטים יש ביננו?! רבותיי, אנא פסקו את יציאותיכם במהלך השנה כדי שפרשות מסוג זה ישובו לרגש, תודה.

נ.ב3: זקוקה אני לעבודה, היש הצעות בקרב קוראיי?

נ.ב4: רק מפני שהמספר 4 כה דומיננטי בפוסט זה.