מצד אחד, חבריי הקרובים יצפו שפוסט סיכום שנת 2007 יהיה פורה ממש כביוץ, וכבר נדרשתי להכין פוסט ולכלול בתוכו את השנה המטורפת שחלפה ביעף!

אך מסקנד צד, להפתעתכם בעיקר, לחפור לא מתחשק לי כעת. אם כך אסכם את השנה המהוללת מכל בנקודות מידע אשר יסייעו לכם בהפגת השיעמום שהוביל אתכם לפה ממילא!

• "7 הינו מספר המזל שלי ושל היהדות, ולא עולה במוחי מספר נסגד יותר". השנה נפתחה באימרה זו, בסילבסטר 2006, שנראה כי התרחש לפני למעלה ממילניום, קרייסס.
• 2007 הרחיבה מספר תחומים בחיי המשונים: ראשית, הצופים, אשר קיבלו ממני מעין תעודת "מצטיין החודש" מדיי חודש, על היותם כה גזעיים. שנית, הניסיון המיני, שבהחלט חב תודות ל-2007, שזימנה אליו את תורתו המופלגת. חבריי הנפש שנרכשו ומככבים בי כמו עטיפות שוקולד והמוזיקה, הפסנתר, אשר מובן שממגנט אליו את אצבעותיי מדיי מבט.
• חוויתי לא מעט, אך זאת ניתן לומר על כל שנה. לא עולה במוחי יום משעמם בשנה זו, או יום שלא סוכם בדרמתיות אישית ובמסקנות מפולספות, אני מניחה שככה זה כשהקקאו חודר לאבי-העורקים.
• השנה מסתכמת בתקופת אושר חדה, לאחר אחת מהירידות הגדולות מכל - מעין עלייה מטריפה ואופטימית!
• מדוע אינני ספציפית יותר?  זאת מפני שכל מכריי מעיינים פה ופירמת ה"וואה, נוע, ציפור קטנה לחשה לי (250912, זן נדיר ונאה אף יותר מדוכיפת, שיואו) שאת בקטע של גז מזגנים" מאוסה לא מעט!
• אגב, באשר לבלוגיספרה המהוללת. אני מעיינת בסטטיסטיקות שם ופה ונחרדת לגלות כי הן לא נמוכות כלל. עולה בי אם כך התהייה המחורבנת - מי אתם? לא, באמת, מי אתם?! מה מעשיכם פה, יקיריי? מדוע אתם כה רבים ואני יודעת על קיומם של עשירית מכם? הייתי נותנת הכל (טוב, עולים כמה תחומים שהייתי שומרת לעת עתה) בכדי לראות אתכם אחת אחד, אך מפני שזה בלתי אפשרי, אסתפק בדמיון מפותח וחלומות מטרידים מאוד! ובכלליות באשר לבלוג השנה, זוהי שנת מחייתו הראשונה ומשונה שעברה עליות, ירידות, ירידות, ירידות, ירידות וירידות, ועליות כמובן. וירידות! אך המזוכיזם הגדול ביותר בי הוא ככל הנראה ניהול הבלוג הלז, שמביא עימו לא מעט טרדה וחשש וסביר להניח שיהיה אחראי לתריסר מקמטיי בעוד שנים.
• התנסויות, זו מילה מהפנטת בלקסיקון השנה. ניסיתי מיני דברים בלי קץ.
• התייצבתי, הכרתי מעט את הדמות המסורבלת והצבעונית מכולם - אני אנוכי. ועדיין יש רבות מה להכיר.
•  חברים, גולת הכותרת, ללא ולו צל של ספק! כמה שהעמקתי קשריי עם חספר אנשים שחדרו לי לנימים והפכו לחלק בל ייפרד ממני. המוניי אנשים. בחיי, אני אסירת תודה על כך!
• החבר הרציני הראשון בקיץ, אומנם קשר קצר להחריד ומן הצפוי... אך טעימה מקשר רציני יותר מכלל האחרים הייתה מתקתקה!
• ההדרכה והחניכות המושלמות! בחיי שאני מעריצה אותן כיוון שהן מלאות חדווה, עפ"י שהן כה מעט, הן מקסימות.

בכל מקרה ואופן, הגעתי למספר תובנות בחלוף השנה המחורפנת מכל.

• הורים ארכאולוגים זהו עסק מגניב, מאוד.
• סביר להניח כי את כישוריי החפירה שלי ירשתי מהם, זוהי תיאורייה פסטורלית ונכונה.
• אין כמו בארץ הקודש.
• חייך לעולם והעולם יחייך חזרה!
• הפנה לעולם את הגב ואזיי תידפק בדכאונותיך המפולספים!
• אנשים נמשכים לטוב, לנוצץ ולשמח.
• אנשים סולדים מחסרי המזל.
• גם בנות עושות קקי.
• אימון מניב תוצאות מרהיבות.
• ניתן לשכוח מהכל, שליטה רבה וכמעט מוחלטת יש בידינו, ואנו משתמשים בחוסר שליטה כבתירוץ. במילים אחרות - כולנו קשקשנים ועוגבים בשכל, ואני בראש.
• אין כמו ראשים!
• עצלנות מניבה שינה מתוקה ובסיומה מורה זועם/ת ורגשות אשם.
• סביר להניח שתבטיחו לעצמכם כי תימנעו מעצלנות שכזו להבא. זה לא יקרה, ליידיז אנד ג'נטלמן.
• שביתות הן שכונה, שכונה זה נפלא.
• השיר "הכוכבים דולקים על אש קטנה" הוא על זונה.
• גם "רוקסן" של the police.
• גם "שולה", של אטרף.
• ישנו שיר נוסף של מאיר אריאל הרומז על זנות!
• כל פרשת שיריי הזנות הזו הניבה את הרס ילדותי, מחי דמעה.

פוסט זה אינו מספק מבחינה כלשהי ומצמצם את נוכחותה של אחת השנים הדגולות עד הלום, אם כך אסכם אותו בתמונה כהרגלי לפני שאאתחל אותו בעצבים כבדרך כלל!

אוהבת,

אוליביה. :]

נ.ב: תובנה נוספת: לכתוב נ.ב בסוף אכן, גורמת לך להישמע אינטיליגנט.

נ.ב2: בסוף חפרתי אינדיד, כמה צפוי!