הו, אני עולצה על גדותיי מאושר טהור.
טיול שנתי
כן כן רבותיי, הוא ולא אחר - הטיול בו יש הריכוז הגדול ביותר של נעלי פומה מבריקות יחד, הטיול היחיד שבו המורים מציגים את פחד הגבהים שלהם לקהל הרחב, הטיול בו נשמעות הכי הרבה צווחות נקביות וענוגות מהצוק, הטיול בו נוצרים הזוגות הכי פחות עמידים בארצינו והטיול בו האוכל מדמה קש פג תוקף.
הטיול השנתי.
השנה הטיול היה בהחלט חזק. למעשה הוא הוקדם בטירוף.
"הקדמנו לכם את הטיול השנתי", פימפמה המורה מירב לכיתתנו חסרת המנוח לפני שלושה שבועות. "הוא יהיה עוד שלושה שבועות".
כולם זקפו ראשים המומים ומאופרים - פרט למאיו, שבנוסף לכל גם פוני אימו מהודר קישט אותם - ובהו בחלל החדר. "מה?!?!?!"
"מה ששמעתם. במקום שיהיה בסוף השנה הוא יהיה עכשיו. אז, רשימת ציוד..."
בהחלט לא צפוי.
האנשים, המוזיקה, האווירה, הלבוש, תורת חתיכת הורידים ואוליביה.
כידוע, אוליביה מכורה כרונית למצלמתה ועל כן כמעט לא נשארה גבעה מקופחת שלא צולמה או ידיד פריקון שלא נמרח כנגד העדשה.
כחברה אחת היינו חברה אחת ענקית ומגובשת שכללה בני אנוש מכל כיתה וכיתה בשכבת ט'6 - ט'10. היינו צמודים זה לזה בכל הזדמנות, גם בערבים באכסניית הנוער היפהפייה שבה שהינו היינו דבוקים כגוש פלסטלינה. ושוב, היינו המוני המונים של פריקוני פריקונים.
- זו, למשל, תמונה מוקטנת של צילום ערימת הנקבות שנערמה באוטובוס. הבלונדה שהשמש מדגישה זו איזו בחורה בשם נוע, או אוליביה. פוסטמה כמוה לא נראיתה מאז ביקורה של פאריס הילטון באדמת תל אביב.
בכיתתנו ישנו סוג של בנאדם בשם סהר.
סהר אוהב מוזיקה מזרחית.
סהר אלים עד כאב. תרתי משמע.
לסהר יש עגיל יהלום מפלסטיק באוזן.
סהר לובש ג'קט לייקרה כחול-כהה של מותג שולת.
סהר אוהב ג'ל.
במהלך המסלול סהר שמע בעזרת האמפי4 המפותח אלקטרונית שלו מוזיקה מזרחית. מאוד מזרחית.
מירב צעדה כמה מטרים מאחורה.
"מי זה שם שומע מוזיקה?"
דממה.
המוזיקה נמשכת. סהר מחביא את האמפי4 המשעשע שלו מתחת לג'קט האופנתי שלו וממשיך כמו כלום. מסתבר שג'ל אכן תורם לאינטיליגנציה.
"דיי! מה זו המוזיקה הזסו במסלול? תנו לשמוע את הטבע!"
דממה.
פרט לסילסולים, שנמשכים ברקע.
(עוד צוציק התקלבס אי שם מקדימה, בשיירה. מישהו צריך לומר להם שלנסות לדלג בצוקים זה רעיון רע).
"נוע! זאת את?"
"כן, וודאי, כי אני שומעת מוזיקה מזרחית, מירב!"
הכיתה מצאה את תשובתי משעשעת, אבל מירב לא הבינה את הציניות שבעניין.
"בואי הנה! תכבי את המוזיקה. את מש"צית! לא יאומן כי יסופר!" (מש"צית - ע'ע ברשימת הפוסטים).
"מירב, לעזאזל, הסיכוי שאני אאזין לזבל כזה זה הסיכוי שיש לי שיער כחול".
באוטובוס סהר הרביץ לי.
תמונה חובבנית מדיי של ימת הכינרת המהוללת.
במהלך המסלול ביקרנו בקברים של רחל ושל נעמי שמר. הסברתי ליודעי-דבר או שניים שברשימת הרשימות שלי יש שיר של רחל, כי רחל כה מתחברת אליי והיא חלק מילדותי והכל. אז היה נורא מרגש.
לבוש:
עמוד עמדנו בצוותא
חבורה נרגשת.
כדי לבחון, אותו, אותה -
כיצד היא מתלבשת?
ולא ספציפית אף אחת -
אלא כולן גם יחד.
האם קנו דבר-מה חדש,
אשר יחשוף קצת תחת?
בערב לא הופתענו כלל -
מחשופים בשפע.
כל מי שחשה כוסית-על
חשפה היא את הרשע.
הרבה, הרבה, הרבה ורוד,
ומותגים אף צצו.
הלא ברור, כן, עד מאוד -
במה הללו חפצו.
להיות נחשקת היא רוצה, רק להיות נחשקת -
בכדי שרק נראה אותה,
הלילה, מתנשקת.
כיתובים סקסיסטיים, עד מאוד
כגון "אני לוליטה" ועוד
על חולצות גזורות קמעה
בצורה לא רצוייה.
וגם קפלים - אחד, או שניים
נחשפו לבינתיים.
וחשפו בפני קהל
את השומן המהולל.
לסיכום - סיכום מוסכם,
כל הנקבות טיפשות כחול -
ואם תרצו חבר, כך סתם
הרבו להראות לו. את הכל.
אגב, למאיו יש חבר חדש. וגם לאיזו חברה מהכיתה המקבילה, וגם ייתכן ולהילה יהיה חבר.
ועתה - תשאלו בקול גדול - "נו, נוע, מה קרה לך עם הלוהט הזה שלך? כבר התנשקתם ונגחת בו עם צמיד ניטים מחורבן?" (לא, אבל הוא מדד אותו וקצת איבד אותו בדשא).
אז הסתובבנו יחד-לבד בצמד הערבים. לא, לא קרה כלום. אבל יש לו מבטא בריטי מאוד, מה שמזכיר לי את מגוריי אי אז בכיתה ב' באנגליה, ואיך שגם אני חזרתי עם מבטא כשל הנרי השביעי.
זה מה שחלון חדרינו באכסנייה חשף בפנינו. האין זה מרגש? האין זה מרגש עד אימה?
ולסיום מסויים:
פריחה טובת לב הבחינה באובססיביות שלי למצלמה. אז היא ביקשה שאצלם אותה. אז אני מפרסמת את הממצא, כי יש לי עודף זמן פנוי היום.
*צונזר, כיוון שכל הפאקינג חטיבה-תיכון קוראת פה =]*
(14.9)
אב-טיפוס.
אוהבת מאוד, מאוד מאוד מאוד, מאוד מאוד -
אוליבית המחמד שלכם.
תמונה מאוד לא קשוחה ואפלה. הלא כן? :)
נ.ב: תגידו שזה נרקיסיסטי, אבל אני הולכת להכין עוד אנימציות משעשעות של עצמי. כי זה כל כך כיף. ובכלל, תהיה רשימת אנימציות תוצרת ידי, משעשעת שכזו. יומנעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
