(שירקע לקריאת הפוסט - roxanne, של The police!)

ביוון היה כייייייייף חיים!!!

משפחתי משגעת, בהחלט.

וארכיאולוגים ביוון זוהי חוויה, מכיוון שיוון כה ארכיאולוגית, כפי שאתם מתארים לעצמכם באסוציאציות ההרקולס - גבינה לבנה -זיתים שחורים - בתים לבנים - חתולים - מילים אשר נגמרים בצליל 'אוס' -  האופפות אתכם כעת למשמע המילה 'יוון' (הלוא כן?). זכינו, הודות לפרוטקציות מרנינות, לראות ממצאים ארכיאולוגים מסויימים לפני כולם. אין מילים לתאר כיצד נהניתי מתחושת החשיבות, וגם מבנה הנאה של הארכאולוגית הראשית שם, בעלת תלתליי הבלונד.

אכן, אני צילמתי.

טעימות נוספות מיוון יהיו בפוסט הבא ואלו שלאחריו, אך ראשית חייבת אני להתייחס לפרשה הבאה -

[פוסט יוצא דופן לפניכם, רבותיי] -

...

לפני כ... שלושה ימים, יומיים? כמדומני - זה התרחש.

אותה כבר ראיתי בעבר, כמיליוניי פעמים. היא ללא ספק האישה היפה בגלובוס, אף ממרום גיל החמישים שלה - גם הקמטים בפניה לא גוברים על יופיה.

שמה הוא קרול. היא, כמו צמד הוריי, בורכה, והיא עובדת כמותם במקצוע המדהים - ארכאולוגיה. היא אמריקאית וחברה של אמי, אף על פי שהן כה שונות ועם זאת כה דמות. שתיהן חובבות את המראה השאנטי-הודי, אם כי קרול לקחה זו לקיצוניות בכבודה ובעצמה.

ביום בו שרצה בביתנו, בדיוק חזור חזרתי מסמינר צופי מרשים. היא הייתה בבית. אחזה בראשי בין ידיה באהבת אם ממש וצווחה באנגלית מטובלת במבטא אנין, "נוווועעע! חזרת! אוי, כמה שאני שמחה לראות אותך! כמה את יפהפייה, כמה את גודלת!" אולם מפיה של ברנשה כקרול, אין זה נשמע כמשפט דודות-שמנמנות בנאלי, אלא כמשפט המגניב בתבל.

בחלקה של הילע נפלה הזכות לראותה לפני כשנים מספר. הליכה ברחוב עם קרול הינה חוויה - כמו להלך עם לינזי לוהאן או עם קוקוס הפוך על הראש - המבטים, ההשתאות והצומי עצום מאין שיעור - דבר המשעשע אנשים כמוני, אשר נולדו לחלום על יחס אקסלוסיבי ומבדר, שטיחים אדומים וישבנים של בן אפלקים.

מדוע מושכת קרול מבטים שכאלו? התשובה ברורה יותר מאנטיביוטיקה - לא בלבד שיופייה עוצר נשימה ומרטיט איברים פנימיים כגון לבלב וסרעפת, אלא שמראיה יוצא דופן בקיצוניותו. לקרול שיער ארוך, ארוך, מגיע ככל הנראה עד לברכיה (והיא גבוהה!). הוא אדום, כהה ובאופן תמידי קלוע לצמה ארוכה ומהפנטת שמשתלשלת לצד גופה בחן ובאגרסיביות כאחת. עיניה הן בצבע הדומה לשלי, ירוק-צהבהב, הן ענקיות וזוויותיהן מתרוממות, באופן המשווה לה מראה משועשע. היא מאפרת אותן בכבדות בל תתואר - מתחת להן, בשקיות העין, היא מורחת בעיפרון שחור ואיראני כמות פס עבה וארוך. על עצם הגבה היא מורחת צללית חומה-אדומה וכהה, ולובן קל מתחתיה. השחור שבעינייה נראה למרחקים, אך הצמה שלצידו כמו מתגרה בו מבחינה זו.

שפתיה לא עבות במיוחד ובהירות אך הולמות את פניה, וחובקות טור שיניים לא מוקפד אך נאה ולשון חדה, הכי חדה ביקום כולו, תרתי משמע.

עצמות לחייה גבוהות ביותר.

לגופה המושלם לבשה שמלה ארוכה, חשופה ובהירה, אשר חשפה אור לבן וצחור באופן כמעט מסנוור ומעיק - והיא לא לבשה חזייה - אופייני, חשבתי בחיוך - אך לשדייה לא הייתה שום תופעת 'פטמונת-דאון' הידועה לשמצה בקרב חסרות החזייה והן נחו מתחת לשמלתה הזרוקה בשלוות שמיים.

קרול מטורפת על תכשיטים. עגיליי טיפה גדולים נתלו משני אוזניה כאהילים. לידה ענדה צמיד נחש מסולסל מזהב, שאם מביטים בו מאוד מקרוב, ניתן לראות שיש לו עיניי רובי בצבע ארגמן ושיניים קטנות, חדות וצהובות. הוא גדול מאוד. לידה השנייה, צמיד זהב מעוטר באבני חן וזכוכיות, עבה ויפה בצורה שאין מילים בלקסיקוני לתאר. "קניתי אותו באיביי, בשבעים וחמישה דולר", היא אומרת בשובבות וצוחקת בצחוקה הגס והילדותי, "מחיר יקר בשבילי, אבל כל כך אהבתי אותו!!!"

לכל משפט שקרול תוציא מפיה האמריקאי תהיה השלכה ודגש. כשהיא ישבה בחדרי ואיפרה אותי כרצונה, היא אמרה, "נוע, את פשוט יפהפייה. אני אוהבת יופי לפי סימטריה, והפנים שלך סימטריות באופן מושלם - האף, עצמות הלחיים, והשפתיים שלך פשוט מושלמות. או, והעיניים שלך!!!" היא התלהבה כילדה קטנה אשר קיבלה קשת חדשה לשיער, וצעקה בדרכה המקסימה - בקול כה רם עד כי נדמה שהיא מדובבת. "את אחת הבנות היפות שאני מכירה. את צריכה להכיר ביופי שלך ולהתאפר קצת-קצת, כי הטבע נתן לך מספיק יופי בפנים שאין צורך שתסתירי באיפור".

מחמאות מסוג זה אני שומעת בכל יום במשך חיי, אך מפיה של קרול זה לא יכול לחלוף על פניי ולחמוק - אני מאזינה לה, ואת מחאותיי היא מבטלת מבלי לנשום. מפיה של קרול, מילותיה מקבלות חיים ואמת, כזו שלא ניתן להתעלם ממנה.

היא מורחת לי בעין אחת עיפרון מתחת לעין, והרבה אדום, ולבן. ואת השפתיים היא מאדימה ומתמוגגת, ובעין השנייה היא מאפרת אותי כפי שלדעתה אני יכולה ללכת ביום-יום.

השיחה הזו גררה עימה את אחת מהשיחות המדהימה בחיי, אם לא המדהימה ביותר.

אנוכי אדם משוחח. אני משוחחת. שיחות נפש הן נורמה עבורי. מהסיבה הפשוטה שאני מרותקת משמע דעות האחרים על העולם, על עצמם, על החיים ועליי. שיחות כאלה מבדרות ומרגשות אותי כאחד, והפסקתי להתבייש בכך שאני מגזימה בהן - הגזמה זו קוסמת לי ומרחיבה את חוכמת חיי ואת זמני. אנשים נוטים לראות זו בעין משתאה, כאילו שיחות הנפש הללו הן קוקאין - אך דבקתי לאחרונה בהחלטה שהקוקאין הזה ממלא לי את הנחיריים ואת הנפש כמו שוקולד פצפוצים או עיתוניי רכילות.

קרול שוחחה עימי. היא חשפה פרקים משונים מחייה.

סיפרה כיצד ביתה צבעה חלק משערה בלבן והיא כל כך אהבה זאת, עד שביתה הורידה זאת מיד. חשבתי כמה מגניב להיות ביתה של קרול - היא המגניבות בהתגלמותה. כלומר, הנה יושבת אישה על מיטתי ומספרת לי על ניסיונותיה במריחואנה וחשיש, על ביתה בסן פרנסיסקו עם היפים, על חלומותיה מגלגולים קודמים, על כמה שהיא אוהבת אותי וכמה שאני מדהימה בכל תחום.

קרול סיפרה שבתיכון, מרוב שהיא הייתה יפה - שערה היה בלונד-ערמוני וארוך גם אז, ופניה, אלוהים, יופייה וודאי היה בלתי ניתן לאדישות - התנכלו לה, הבנות והבנים כאחד. הבנים היו מאויימים ממנה והבנות, מה לא עשו לה - ניסו לגזור את שערה באחד השיעורים או בהו בה ברשעות ובקנאה נוטפת.

קרול סיפרה שמרוב קנאה, הייתה אחת מהתיכון שלה - שרמוטה צעירה, אשר לבשה שחורים, שכבה עם מלחים ועישנה כקטר - ניסתה להרוג אותה פעם!!! אך חברתה עצרה בעדה.

"לי הייתה אמא מגניבה שלקחה אותי באוטו יפה מבית הספר כל יום, הייתי כל כך יפה ושמחה", קרול הטעימה. "היא הייתה מסכנה כל כך..."

"היא הייתה יפה בעינייך?"

"אלוהים - לא!"

"מוצלחת?"

בשלב זה קרול פצחה בצחוק כמנגינת מטאל רועשת ושמחה והלמה באוזניי, "לא! אלוהים, היא כל כך קנאה בי שהיא השתגעה. היא הייתה מטורפת ומסכנה! לה לא היה כלום, ולי היה - הכל".

קרול סיפרה לי על חברתה הטובה ביותר שאיבדה ופגשה כעבור חלוף השנים, ומששיתפה אותי בחלומותיה ושל אחיה הקשורים בגלגולם הקודם - ראיתי את דבריה קורים לנגד עיניי, מעולם לא הגעתי לתחושה רוחנית גבוהה כל כך.

היא אמרה שלדעתה אעשה כיף חיים בלהיות נוע. שיש לי מזל. שרבות הבנות שישתוקקו להתחלף עימי. ובכנותה של קרול אין עוררין, האין בידיי להעריך את מזלי?

קרול קנתה לי עגיליי טיפה כתומים ויפים כל כך. לאימי קנתה צמיד זנה משובץ אבנים, ואיזה משחק לבוטן הקטן.

אל תטעו במחשבה שקרול היא טחונת הטחונים - היא לא, לא בקיצוניות, ומעולם לא הייתה. היא פשוט יודעת להיכן ללכת ובמה להשקיע, יש לה סגנון מרהיב - כן, זו המילה? - וקסם מפוצץ מסוג שעיניי לא ראו ולא יראו.

היא ראתה קיפוד זכוכית מיניאטורי וכתום משגע שנח על השידה לצד מיטתי. היא התלהבה ממנו כפעוטה שקיבלה סוכריית פסים. "איזה יפה הוא!!! הוא כל כךךך מקסים!"

"כן? רוצה אותו?"

"אוה, נוע..."

"קחי אותו!"

"לא, נו, אני לא יכולה לקחת לך את זה", היא אמרה. ובחלוף שנייה, לתדהמתי הענקית, הוסיפה במרץ פסיכוטי - "באמת? כן? אני יכולה אותו?"

"ברור! קחי כבר!" צווחתי והצטרפתי לצחוקה.

וצמתה התנדנדה לצד ראשה כשהיא ליטפה באצבעה את הקיפוד ודיברה, צחקה וחיבקה אותי במרץ.

ושוחחנו. על כמה שאמא שלי יפה, ואבי יפה, ובוטן יפה. מבחוץ, ללא ספק - ומבפנים. על כמה שנשמח לטוס להודו ועל ג'ניפר לופז.

אין טעם שאמשיך לפרוס את נושאי שיחתינו - הם עצומים, חובקיי עולם ומדהימים. ידי כואבת וראשי הולם ודוקר.

קרול נסעה עימי לתיכון ביום הראשון. משיצאתי מהאוטו גם היא יצאה. אחזה בראשי ואמרה לי את המילים הכי - בל יתוארו - ששמעתי בחיי.

לקרול יש את החיים הטובים ביותר. גיחוכה, אופייה ואישיותה המושלמים ויופייה - וכן, היא מודה בכך - חייה הם פשוט כיף חיים.

בורכתי בזכות להכיר את קרול. היא, בנוסף לאנשים נוספים, הכוללים את חבריי והוריי ואנשים כה רבים ומשונים שצצים פה ושם, בין השפיות המעטה שבחיי. הבנתי שפשוט כמויות האנשים שאני מכירה ממקומות כה רבים שהייתי בהם והודות לכישוריי החברה שלי תרמו לי כל כך הרבה, אך קרול, שהייתה בין חמשת האנשים הראשונה שראו אותי משנולדתי, הינה נכס.

אולי הביזאריות שבימיי עד כה היא ברכה.

אם כן, למה היא לא עוזרת לי לאהוב את עצמי? מה חסר, בשם כל ארנבוניי הפסחא הטרנסג'נדרים בעולם? מה?

אם אי פעם ייאוש קט יתקוף אתכם, זיכרו את הייחוד שיש לעולם זה להציע ושאוליביה תשמח להכירכם ולהסביר לכם כמה שאתם טועים בהשקפתכם האפרורית והנורמטיבית. אם אמצא פנאי לכך, כמובן. הלוא עכשיו, נוסף לתיכון ולחיי החברה שעליהם אני שומרת כעל אסירים וכעל חיי תינוק, ולהדרכת ה' ("אווווקיי, אני ב-ה', אני ב-ה' אני ב-ה' אני ב-ה'!!!!!!" D= ) וכו'.

אני אדם עסוק ולחוץ, אך זה מוצא חן בעיניי!

אך בפעם הבאה שקרול תטוס לארץ הקודש, הפעם שעלולה להיות הפעם הארבעים שלה - אכן - עבור קרול אמצא פנאי בכל עת. אך זאת מפני קרול היא... קרול.

אוהבת,

אוליביה. :]

נ.ב: דיר אלוהים, שלומות. אני מודעת לכך שכבר היה לי חבר מדהים בקיץ וסטוצים והנאות מיניות וליבלוביי לב. אך בנוסף לשק אהבה עצמית שאשמח אם תזרוק לעברי, אהבת אדם אחר רק תועיל לי. אני יודעת שזו חוצפה מצידי לבקש יותר משיש לי כיוון שיש לי ללא ספק את כל מה שאישה צעירה עלולה לבקש ממלכות שמיים במהלך חייה.

אך זהו משאב בסיסי שכנראה, בעת שחילקת, הייתי בשירותים והחלפתי טמפון, או משהו.

בתודה, נוע הקטנה והיבחושית.

נ.ב2:  יארדי היפהפייה, אני אוהבת אותך, ומקדישה אני לך כלבלב מחמד.

_______________$$$$__________$$$$
________________$$__________________$$$$
______________$$________________________$$$$
____________$$______________________________$$
___________$__________________________________$$
___________$$___________________________________$$
__________$$__$$______________________$$__________$$
________$$__$$___$$$$_________$$$$____$$__________$$$$
______$$___$$__$$$$__$$_____$$$$__$$_$$_____________$$$
______$$___$$____$$$$_________$$$$___$$_______________$$
______$$___$$________________________$$_______________$$
______$$____$$_______________________$$_____________$$
________$$__$$____$$$$$$_____________$$___________$$$
________$$__$$__$$______$$___________$$_________$$
________$$__$$__$$______$$___________$$_______$$
__________$$$$____$$$$$$_____________$$$$____$$$$
__________$$$$_____________________$$__$$____$$$
___________$$_$$$$$$$$$$$$_____$$$$______$$$$_$$
_____________$$___$$______$$$$$_______________$$
_____________$$_____$$$$$$$____________________$$
_____________$$________________________________$$
____________$$_________________________________$$
____________$$_________________________________$$
____________$$___________________________________$
____________$$___________________________________$$
__________$$_________________________$$___________$
__________$$__________$$___________$$_____________$$
________$$__$$________$$_________$$_______________$$
______$$____$$__________$$_______$$_______________$$
______$$____$$____________$$___$$_________________$$
____$$______$$_____________$$_$$_______$$_________$$
____$$______$$________$$____$$$________$$_________$$
____$$______$$________$$____$$$_______$$__________$$
____$$______$$________$$_______________$$__________$$
____$$______$$________$$_______________$$____________$
_$$$$_______$$________$$_______________$$____________$$
$___$$______$$________$$$$___________$$$$____________$$
$___$$______$$________$$__$$_______$$__$$____________$$
_$$$$$______$$________$$____$$___$$_____$$___________$$
____$$______$$________$$______$$_______$$___________$$
____$$______$$________$$_____$$________$$___________$$
__$$________$$________$$$$$$$$___$$$$$$__$$_________$$
__$$________$$________$$______$$$______$$$$_________$$
$$________$$__________$$_________$$$$$$__$$__________$
$$______$$__________$$$$$$$$$$$$$$$______$$__________$
$$_$$_$$$__________$$_____________$$$$$$$__$$_________$
_$$$$$$$___________$$______________________$$________$$
_____$$__$$__$$__$$_$______________________$$__________$$
______$$$$__$___$__$$______________________$$____________$
_______$$___$___$__$________________________$$_$__$$__$$__$
_________$$$$$$$$$$__________________________$$_$_$$__$$_$$
_______________________________________________$$$_$$__$$$

ומירוצה של נועוליביה אחר האושר/הקץ... ממשיך.