הפעם mcbus. מהבלוג, החליטה לשתף אותנו במה שהיא עברה בעבר הלא רחוק ועדיין מתמודדת בהצלחה רבה.

הסיפור שלי התחיל כמו רבות אחרות, שראיתי אחת עם גוף מושלם, עם החיים הכי טובים שאפשר לדמיין. אז רציתי להיות כמוה. התחלתי להוריד את כל המשקל. דיאטה רצחנית, ספורט (בנבחרת כדורעף) והרבה מאוד כוח רצון. לא הייתי מרוצה מהחודש הראשון, הורדתי רק 17 קילו. אז המשכתי. לאט לאט נכנסתי לזה יותר ויותר, הייתי אובססית לגבי כל תנועה וכמה קלוריות היא שורפת. התעניינתי באנורקסיה, בבולמוס ובכל מה שקשור. ניסיתי הכל. ראיתי באנורקסיות שלמות שכזאת, גוף דקיק וחלש. רציתי להיות כמוהן. חשבתי שאני היצור הכי שמן בעולם, למרות ששקלתי 39 קילו ל1.69. לאט לאט המשקל החל לרדת, כך גם הכוח. העצמות נחלשו, השיניים... ואז, באחד האימונים של הנבחרת, היו לי כאבי גב איומים. לא הצלחתי לזוז, ובקושי לנשום. פינו אותי לבית החולים. נשברו לי שתי חוליות בגב, מחוסר ויטמינים. מאז השתקמתי מעט, אבל זה הרס לי את כל התוכניות לעתיד. מקווה שמישהו באמת הקשיב לסיפור הזה, ולמד ממנו לקח.

תודה רבה ל mcbus, אני שמחה שאת משתקמת ואני מאחלת לך את כל ההצלחה, עצוב שמתחילים להבין רק אחרי שעוברים חוויה נוראית שכזאת.

בנוסף לסיפורה היא שלחה לי כמה תמונות מאותה התקופה בשביל שאני אפרסם אותן כאן:

יד ורגל למי שתהה במה מדובר.

זה מה שאתם רוצים? רוצים להפוך לעצמכם נזק בלתי הפיך? להיראות כמו שלד ללא רוח חיים? ומה עם המשפחות? אתם לא חושבים על הסבל שאתם גורמים להם?

במידה ואתם מעוניינים לפרסם פה את מה שעבר עליכם, איך הכול התחיל, איך התמודדתם, איך אתם מתמודדים, איך אנשים אתם מכירים כבר לא קיבלו הזמדנות להתמודד, כל דבר הקשור להפרעות אכילה בעיקר חוויות אישיות אתם מוזמנים לשלוח לי במייל ואני אפרסם.

עם לינק לבלוג, בלי לינק לבלוג, עם שם ובלי שם, בכל דרך שתרצו אני כאן.

אתם יכולים לשלוח גם חוות דעת בנושא לא רק חוויות.

לינט.