מכתב שקראתי ממזמן שנשלח ע"י ילדה שחברה שלה נפטרה מאנורקסיה, אולי זה יאיר לכם את העיניים.

רציתי לומר לכן משהו. אני כותבת את זה אחרי שילדה מהשכבה שלי מתה אתמול מאנורקסיה... היא הגיעה למשקל 25 והגוף שלה לא עמד בזה! ילדה צעירה בת 15 שמתה סתם כי עד לפני 3 שנים היא הייתה שמנה מאוד ולא היה לה חבר והיא הרגישה שזה בגלל המשקל שלה. זה התחיל כשראינו אותה בהפסקות זורקת את הסנדביץ, אבל לא חשבנו שזה רציני היא באה בטענות כמו "זה סנדביץ מלפני יומיים" או "שמו לי חומוס, אני שונאת חומוס"! לאט לאט היא רזתה וכבר התרגלנו לה כילדה רזה ולא שמנה, אני רוצה שתדעו שזה לא שיפר את המצב שלה ובנים לא התחילו איתה מכל עבר. בקיצור: בלי ששמנו לב היא רזתה ורזתה והפכה לצנים. סיפרו לנו שבקושי הייתה אוכלת ביום, ואנחנו לא שמנו לב עד לפני חודש אשפזו אותה, אמרו לנו שהאנורקסיה עשתה לה בעיה בחילוף החומרים בגוף, והרופאים ניסו לייצב אותה אבל הם לא הצליחו ואתמול היא נפטרה, למרות שאני יושבת עכשיו מול המחשב וממש בוכה אני רוצה שהסיפור העצוב הזה ילמד אתכן לקח! לכל החיים שבחיים לא תגיעו למצב כזה, תאמינו בעצמכן גם אם אתן מכוערות או שמנות, אם תהיו בטוחות בעצמכן ותרגישו יפות מבפנים יראו את זה בחוץ! אני ילדה לא רזה ויש לי חבר והרבה חברים ואני "מקובלת בחברה" אז בבקשה אל תגיעו למצב שחברה שלי הגיעה אליו כי אני לא רוצה לשמוע עוד סיפור אחד על מישהי שמתה מאנורקסיה, מקווה שהסיפור הזה לימד אתכן משהו וגרם לכן להאמין בעצמכן הרבה יותר! גיל: 15

לינט.