"העצמות שלי התחילו לבלוט. התחלתי להקיא כמעט כל יום. בהתחלה מרצון,

ואח"כ זה פשוט עמד לי בגרון וסרב להשאר שם."

תמיד הייתי ילדה מלאה. ז"א, מכיתה ב'. אפעם לא היה לי כ"כ אכפת, עד שהתחלתי לרקוד. התחלתי לרקוד בכיתה ז'. הייתי מגושמת וכבדה, תמיד שמו אותי מאחורה ותמיד התבאסתי. ואז, בדרך טבעית לחלוטין, התחלתי לרדת במשקל. זה היה המון ספורט בשבלי. 7 פעמים בשבוע לרקוד, לבנאדם שלא רגיל לזה  -  זה הרבה. רזיתי ככה משהו כמו 6 קילו בערך. וככה עבר לו זמן. כולם החמיאו לי שרזיתי וכאלה, אהבתי את זה, והמשכתי. אלא שבשלב מסויים - אחרי קילו וחצי נוספים שירדתי - הגוף שלי סרב. זה באמת לא הגיוני לרדת ככה במכה 7 וחצי קילו, אבל זה נראה לי בסדר כי עשיתי את זה בדרך בריאה של אוכל בריא וספורט. במשך הזמן נהייתי פאנטית. ספירת קלוריות, אקסטרה ספורט מעבר ל7שעות השבועיות האלו. הגוף המשיך לסרב.

לא אהבתי את זה.

אחרי שנה של פאנטיות והקצנות, התחלתי להוריד בצורה משמעותית מהאוכל שלי. היו ימים שהייתי אוכלת 700 קלוריות, 600, ואז 400.

בשלב מסויים התחלתי להכנס לאתרי פרו אנה ומיה. רציתי כל כך להיות אחת מהן. הייתי חולמת בלילות על זה שאני במוסד. כל כך טיפשי ופטתי, כל כך.

אחרי התקופה הזאתי, כשכולם התחילו להעיר ולדאוג, נלקחתי לשיחה בבצפר עם המורה לספורט שדאגה לי. טחנתי לה בשכל שהכל בסדר, כשאני יודעת בבירור שזה שקר.

העצמות שלי התחילו לבלוט. התחלתי להקיא כמעט כל יום. בהתחלה מרצון, ואח"כ זה פשוט עמד לי בגרון וסרב להשאר שם. הרגשה רעה כזו שמכריחה אותך להקיא, בלא מאמץ כמעט.נגיעה קלה וזהו.

אח"כ הגיע השלב של התה טיבטי. שומדבר לא עזר ולא ירדתי יותר. אולי קילו שניים, שלושה מקסימום - אבל אז הייתי מעלה אותם חזרה בצ'יק.

כרגע רע לי נורא. אני נעה בין אנורקסיה לבולמיה. מפחדת לבקש עזרה כי אני שמנה וזה ייראה מוזר כששמנה תגיד שיש לה הפרעות אכילה, אבל זה נכון.

אני בעיקר עושה את זה כי אני רוקדת עכשיו באופן מקצועי וריקוד זה החיים שלי, ואני פוחדת שאם אני אהיה שמנה אני לא אוכל להתקדם. אני יודעת שהמחשבה שלי דפוקה, והייתי רוצה לצאת מזה, תאמינו לי שהייתי, אבל זה לא כל כך קל. ושתדעו - אני עושה את זה לעצמי, לא בשביל אפאחד אחר.

תשמרו על עצמכן בנות, אתן לא יודעות מה זה עד שאתן לא עמוק עמוק שם.

אף פעם לא צריך להתבייש לבקש עזרה, וזה הזמן להביא לכאן את הרשימה של כל מקום שיוכל לסייע לכם,

מקורות תמיכה לבעלי הפרעות אכילה:

ככל שנפרסם יותר מקרים, ככל שננסה לשנות אנחנו נצליח ובזה אני בטוחה. נפתחה טבעת "נלחמים בהפרעות אכילה" וכל אחד שתומך מוזמן להצטרף.

אני מחכה לסיפורים שלכם וכול תמיכה נוספת בבלוג ועזרה להפיצו תתקבל בברכה.

לכל אחד שיש אפשרות לעזור לי ברכישת מנוי לבלוג, זה יעזור לי בהרבה להפיצו וכמו כן יקל מאוד בפרסום הפוסטים, אני אודה מאוד, לי אישית אין כעת אפשרות כזאת.

לינט.