זה לא משנה כמה אנשים עוצרים אותך ברחוב ואומרים לך שאתה יפה. זה כבר לא משנה אם הבן אדם שאת אוהבת מתחיל איתך פתאום.

כולם עושים את זה מרחמים ככה זה נראה.

"השמנה הזאת", "המסכנה הזאת שצריכה להרעיב את עצמה בשביל לא להיראות כמו פרה".

היא פרסמה כאן קטע, כיום זה מציף אותה מחדש:

אני כבר רשמתי לפה פעם.

אחרי שרשמתי פה, חזרתי לזה.

הפעם לבולימיה. אני אספר לכם את זה בדרך משונה. אני לא מוצאת דרך אחרת לפרוק את מה שיש לי על הלב.

זה לא משנה כמה אנשים עוצרים אותך ברחוב ואומרים לך שאתה יפה. זה כבר לא משנה אם הבן אדם שאת אוהבת מתחיל איתך פתאום.

כולם עושים את זה מרחמים ככה זה נראה.

"השמנה הזאת", "המסכנה הזאת שצריכה להרעיב את עצמה בשביל לא להיראות כמו פרה".

אתה יורד ועולה מהמשקל. אפילו את הגרמים אתה מחשב.

כל יום בבוקר, בצהריים, בערב, בלילה. אחרי ארוחה שאמא הכריחה אותי לאכול, ואחרי הריצה המטורפת שעשיתי.

לפני שהקאתי ואחרי שהקאתי את הנשמה שלי בשירותים.

ואתה תמיד מרגיש שמן. גם אם תקיא את כל מה שיש לך בבטן, עדיין יהיו שם צדדים ובטן עגלגלה.

ורגליים שמנמנות שלא יכולות ללבוש את החצאיות מיני "החמודות" האלה שכולם לובשות.

שעות אני מסתכלת במראה, נגעלת מעצמי.

אני רואה רק את השומנים שחונקים אותי מכל מקום.

ותמיד שאומרים לי שרזיתי ושאני חיוורת וקוראים לי אנורקסית אני חושבת שזה בציניות ופשוט לא נעים להגיד פרה.

ואמא מתחילה לדאוג.. כשאני לא אוכלת. ואז היא יושבת לידי, מרחמת עלי.. הבת השמנה שלה.. וממש כמו ילדה קטנה היא מאכילה אותי.

ואחרכך שהיא לא רואה, הכל עולה למעלה.. וזה פשוט מתבקש לפרוש לשירותיים ולהוציא הכל.

והמשקל נתקע, 41.. לפעמים זה 40.9 לא פחות.

ואני מבלה כל היום בחדר כושר.. וריצה של שעה אולי שעתיים בלילה.

אבל זה לא עוזר, חייבים להקיא זה לא מספיק רק ספורט.

ולפעמים אני נשבעת לעצמי שזאת הפעם האחרונה וזה לא קורה יותר, ואחרכך אני כבר רגילה להקיא.. הקיא כבר עולה למעלה בטבעיות.

אני כבר לא שולטת בזה.

אני שונאת את עצמי, אני שונאת את הגוף הזה, למה לי יש גוף כל כך שמן.

ואני לא מאמינה שאני שוב חוזרת לזה. עד שהפסקתי.

פשוט כל הדברים שרשמתי פה בפעם הקודמת הציפו אותי מחדש. פרה מטומטמת, העוזר גננת, החבר שזרק אותי.

אני לא התגברתי על כלום.

בפעם הקודמת זאת פשוט הייתה "הצגה" להראות שאני חזקה, שיפסיקו כבר לעקוב אחרי לשירותים ולהאכיל אותי כמו ילדה קטנה.

אבל בפנים הרגשתי יותר חרא מתמיד. אכלתי ורק עליתי יותר..

אני לא יכולה יותר. עכשיו אני שוב הולכת לשירותים. אני לא יודעת איך לצאת מזה.. אני מסתבכת יותר ויותר

פרה מטומטמת.

אפשר לשנות,

טלפונים + פורומים לעזרה וגם תוכנית מניעה.

 

מי שעדיין לא ראה את הכתבה או מעוניין להגיב

לכניסה לכתבה לחצו כאן.

 

*למי שיכול לסרוק לי את הכתבה שפורסמה במעריב לנוער, אודה מאוד.

 

 

 

 

אענה לכל האימיילים והתגובות שלכם עד יום ראשון. סליחה על ההמתנה.

 

פורסם בפוליטינט, תמשיכו להצביע.