" ואני שקועה עמוק בתוך הדיכאון, ולא יכולה לצאת מהרגל ההקאות, ואני ירדתי אמנם איזה 2 קילו, אבל עכשיו אני חיוורת כמו רוח והשיער שלי התחיל לנשור וההרגשה נוראה..."
D2003 מספרת:
.הסיפור שלי בעצם ממש דומה לכל סיפור של כל בת, ואני בטוחה שהרבה בנות יזדהו אם מה שעבר ועובר עלי...
עד סוף כיתה ז, הייתי הילדה ההכי רזה נראה לי בשיכבה... אני הייתי בלהקה של בית הספר, וכולם תמיד חשבו שהקול שלי הכי יפה משאר הבנות בלהקה... הייתי כמה שנים בהתעמלות קרקע וידעתי לעשות שפגאתים וסאלטות והכל וכולם התרשמו ממני... הייתי מצטיינת בציור וצייר אחד שראה את הציורים שלי הזמין אותי לסטודיו שלי ופירסם אותי אפילו קצת וגם היו לי לא מעט מחזרים.......
בקיצור, הרגשתי כל כך מושלמת עד שעשיו זה מבחיל אותי עד כמה הרגשתי מעל כל החברות והבנות בשיכבה...
הרגשתי שאף אחת לא יכולה לעלות עלי... כמו איזה פוסטמה סנובית!
ואז אלוהים העניש אותי בחומרה.. בחופש של כיתה ז עליתי ישר 15 קילו ונראיתי פשוט שמנמנה מכל צד....
אתם יודעים מה ההרגשה כש20 ילדים מתאספים סביבכם ומביטים בכם כאילו אתם חיה במופע בידור?
כי זה בדיוק מה שילדים מהשיכבה עשו לי. הקיפו אותי וצחקו והעירו לי עד כמה השמנתי ולא נתנו לי לצאת מהמעגל. "הנה הילדה המושלמת הפכה לפרה שמנה!" ככה הם צעקו. ומאז הפסקתי להתאמן.. התחילו להופיע לי מלא פצעי בגרותי והאף שלי התחיל להתרחב ולהתעקם מעט והתחלתי להיגעל מעצמי והתחלתי לבכות ולהתבודד מכל העולם.. עזבתי את להקת השירה, הפסקתי לצייר ושקעתי עמוק בתוך הדכאונות... אבל השיא היה, כאשר התאהבתי בילד מושלם... הוא היה הכי מקובל, תלמיד מצטיין וחטיך ומצחיק וטוב לב ושרירי ו... מושלם!!!!!!!! לא יכולתי לא להתאהב בו... מלאתי את יומני בלבבות אם שמו, וחלמתי עליו בלילות...
אבל אז החלום התנפץ... במקרה טיילתי בבצפר ושמעתי אותו מדבר ומזכיר את שמי...
לא שמעתי הרבה אבל הספקתי לשמוע אותו אומר:
"מין הסתם לא הייתי בחיים רוצה מישהי מכוערת ושמנה כמו (אני לא רוצה לאמר את שמי) בחיים לא הייתי מתקרב אל אחת כמוה".....
וזה היה השיא... אני שקעתי עמוק בתוך אפלה של דכאונות והפסקתי לתקשר אם כולם וההורים כבר טענו שאני כבר לא חלק מהמשפחה כי אני לא מדברת איתם, ואני רק נגעלתי מעצמי יותר ויותר וכמעת חשבתי שאין לי טעם לחיות!!!!!!!!!!!!!
עכשיו אני ביתה ט, עברנו דירה לעיר אחרת, והחלטתי שאני לא נשארת כמו אני.
אני התחלתי להפחית בכמויות אוכלת לספור כל קלוריה והכי גרוע - כל דבר שאני מכניסה לפה, אני רצה ומקיאה...
ההרגשה נוראה, ולעיתים אני מצטערת על כך שהתחלתי את זה בכלל.
רופאה אחת אמרה לי שיש לי הפרעות אכילה שדורשות טיפול, והורי לא מפסיקים לצעוק עלי ולהכריח אותי לאכול, ואני שקועה עמוק בתוך הדיכאון, ולא יכולה לצאת מהרגל ההקאות, ואני ירדתי אמנם איזה 2 קילו, אבל עכשיו אני חיוורת כמו רוח והשיער שלי התחיל לנשור וההרגשה נוראה...
אם חושבים על זה, לא הייתי עד כי כך שמנה שהייתי צריכה להתחיל אם כל הסיפור.. אני כל כך רוצה לחזור ליהיות מחוסרת דאגות ומאושרת כמו פעם, שמנה או לא שמנה לא איכפת לי, רק לצאת מהייסורים האלה!!!!!!!!!!!
אני רק מבקשת להתאורר שוב אם חיוך על שפתיים ולא להתאורר ולבכות בלי סיבה ולחשוב שאין לי טעם לחיים..... אני רק מבקשת ליהיות נורמאלית ושמחה....
בבקשה בנות, על תחזרו על הטעות שלי, תאהבו את עצמכן כמו שאתן, כי אתן יפות גם אם יש לכן פה ושם שומנים!!!!!!!!!!!!!!!!!
אתן לא חייבות להקריב את בריאותכן ונפשכן כדי להיראות כמו איזה דוגמנית אנורקסית עור ועצמות שלא תחייה יותר מעד גיל 40 ולא תתחתן לעולם וגם לא תלד ילדים....
זה - לא - שווה - את - זההההה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
