a-b "התחלתי את ה'דיאטה' הזאת במשקל 55 על גובה 166, בתוך שבועיים שלושה":

בתור ילדה הייתי שמנמונת, ובמעבר לחטיבה עשיתי דיאטה מסודרת עם דיאטנית והורדתי את רוב הקילוגרמים העודפים. אני לא יודעת אם להגיד שנהייתי רזה או לא אבל ככה לפחות ראו אותי, אבל עדיין- אחרי הדיאטה הזאת ועד היום אני עדיין רואה את עצמי כילדה השמנה הזאת...

משך שנים ניסיתי להפחית במשקל עוד קצת ולהוריד את הקילוגרמים האחרונים אבל אף פעם לא באמת הצלחתי... כל כך הרבה פעמים ניסיתי להיות אנורקסית, להגיד לעצמי שמהיום אני לא אוכלת יותר, או לפחות אוכלת מעט, אבל אף פעם לא הצלחתי להתמיד בזה לאורך יותר מיום יומיים...קראתי הרבה על כל הנושא ושמעתי את הסיפורים, אבל אף פעם לא הזדהיתי באמת עם התחושות של הבנות האלה...החולות,האומללות,האנורקסיות...

לפני בערך חודש, אולי קצת פחות,באיזה יום ממש דכאוני, הסתכלתי במראה ופשוט נגעלתי מעצמי, מכל קפלון , מכל פגם...התחלתי לאבד תיאבון, להכנס לדיכאון, הרגשתי שמנה למרות שבמודע ידעתי שאני לא...הרגשתי שמנה ומגעילה ברמות שמעולם לא הרגשתי, פתאום הבנתי כמה באמת עד אותו רגע לא הצלחתי להזדהות עם הבנות מהסיפורים שקראתי, ועכשיו אני כן..

החלטתי לא לאכול.... אבל האמנתי באמת ובתמים שאני בחיים לא אגיע לרמות של לחשוב ברצינות על להקיא או לקחת חומרים משלשלים, הבטחתי לעצמי שלשם אני לא אגיע.

תוך יומיים מצאתי את עצמי מתייפחת על זה שהבטחתי לעצמי את זה- הדבר שהכי רציתי לעשות היה לדחוף אצבע ולהקיא את כל מה שלא אכלתי

הבנתי פתאום- אני באמת חולה...

מאז כבר כמה שבועות שאני סופרת קלוריות, ומשתדלת לאכול בין 0-150 קלוריות ביום... ומעבר לזה- רע לי...רע לי בפנים

אני יודעת שאני חולה, ואני לא יודעת לאן זה יגרור אותי

אני יודעת שאני צריכה להבריא אבל אני לא רוצה, כי זה אומר להשאר ככה

וחוץ מזה- אני חושבת שבתת מודע אני לא רוצה להבריא פשוט כי אני רוצה שמישהו ישים לב שמשהו לא בסדר מאחורי החזות החזקה שאני משדרת כלפי חוץ...שמישהו ישים לב שאני לא חזקה כמו שכולם חושבים, שאני שבירה, או אולי כבר שבורה...

אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים....משתדלת להחזיק אותן בפנים...אני רק כמה שבועות במחלה הזאת ואני כל כך סובלת,מתייסרת ממש...

התחלתי את ה'דיאטה' הזאת במשקל 55 על גובה 166, בתוך שבועיים שלושה הגעתי לפלוס מינוס 50...אני עולה על המשקל לפחות 3 פעמים ביום, וכל קילו שאני מורידה מלווה בחיוך,ויחד איתו- כמה דמעות....

אני לא ממש יודעת למה אני כותבת את זה או למה אני רוצה שזה יפורסם באינטרנט...אני לא יודעת את אני מחפשת עזרה או מבקשת לדחות אותה...

אני רק יודעת שאני חולה...