שלום , אני ד' .

אני לא יודעת איך להתחיל , אני רק יודעת שזה לעולם לא ייגמר , ואני אפילו יודעת למה אני מתכוונת .

לפני שלוש שנים הייתי בכיתה ז' , הגעתי ולא הכרתי אף אחד , אבל ראיתי שכל הבנים מסתכלים עליי , וכל הבנות מקנאות , ואני לא הבנתי למה .

ידעתי רק דבר אחד : ד' , הולך להיות לך טוב .

עם הזמן המחזרים גברו , וכמות החברות גם ככה ,  כמו בכל מקום רגיל היו את אלה שפחות נחשבים , נקלעתי לשיחה של שניים מהבנים ה"פחות נחשבים" , אני זוכרת מה הם אמרו וכל פעם שאני נזכרת זה כאוב מחדש .

"אני לא מבין , מה כולם מוצאים ב-ד' הזו ? היא שמנה כזאת , כולה עגלגלה וזה..."

"כן אתה ממש צודק , אני לא מבין איכס היא דוחה אותי"

באותו רגע רצתי לשירותים ובכיתי , הסתכלתי במראה , פתאום התחילה להעלם הדמו תהיפה והרזה שכולם אוהבים  , במקומה עמדה שם מישהי מכוערת ומלאה , עם שומן מכל מקום , לא יכולתי לסבול את זה , באותם הימים לא ידעתי מה זה "אנורקסיה" ידעתי שזה בנות רזות , לא ידעתי מה זה בכלל , כתבתי דיאטה בגוגל , ומצאו ל המון דיאטות משונות שהחלו באכילה של 50 קל' ביום עד 0 קל' ביום , זה סיפק אותי , התחלתי לרדת המון במשקל , ככל שירדתי במשקל הדמות שמראה השמינה , לא הבנתי איך זה קורה , הייתי יושבת כל יום וחותכת , חותכת ובוכה רואה את הדם שמשפריץ לכל עבר , ואת הבטן שכ"כ כואבת , כ"כ רעבה , אבל לא ידעתי מה זה רעב , אני הרי לא אוכלת , פשוט לא , הייתי רגילה להרגשה הזו , להרגשה הזו של החוסר בבטן , כ"כ אהבתי את ההרגשה הזו .

אי שם בכיתה ט' , הופיע לי חבר , הבן אדם שכ"כ אהבתי , והוא כ"כ אהב אותי , ספרתי לו על כל מה שאני עוברת , כל דבר קטן , אני זוכרת את המשפט שלו שהיכה בי כ"כ חזק ברגע של חולשה שלו ושלי יחדיו הוא שאל אותי : "ד' , תעני לי רגע . איך את יכולה לאהוב אותי ... אם את לא אוהבת את עצמך ? בן אדם לא יכול לאהוב אחרים עד שלא אוהב את עצמו " אבל אני כן אהבתי אותו , אהבתי כ"כ, אבל המשפט הזה גרם לי לנסות לצאת מזה , לצאת מזה מהר ככל האפשר , להפסיק את הסבל הזה להיות בן אדם רגיל בחזרה .                                                                                        ניסיתי  , ניסיתי בכל כוחי , להימנע מכל זה , להיות בן אגם רגיל , התחלתי להעלות במשקל , ואז ירדתי אותו שוב , וככה כל הזמן .                                 

אתמול בלילה , בשיחה ממושכת עם ידיד טוב שלי ניסיתי לתת לו להבין דבר אחד ,  הכול עניין של שליטה עצמית , אני לא באמת אוהבת את הרזון הזה , אני אפילו שונאת אותו , אבל אני אוהבת את הידיעה של השליטה העצמית , אני רזיתי בשביל להוכיח לעצמי שאני יכולה להעלות הכול בחזרה , אני רציתי להוכיח לעצמי שאני חזקה ומסוגלת , אבל לא הצלחתי .

יושבת בחדר , בוכה שוקלת 32 קילו , ומנסה לחשוב , למה אני כה טיפשה .