את הסיפור הבא שלחה לנו אנונימית.

אחותי, שגדולה ממני בשנתיים, התחילה לפתח טיפה לפני פסח 2004 אם אני לא טועה אנורקסיה.

אני כיום בת 13 ו... קיבלתי מחזור לפני שנה וחודש בערך, אחותי בתקופה הזאת עדיין הייתה בתת משקל. עד כמה כואב לדעת שאני מקבלת מחזור כל חודש ואחותי לא? מאוד.

היא כיום מתגברת על המחלה, אני חושבת שהתחילה לקבל את המחזור, והיא גם די מקפידה על התזונה, למרות הנפילות, שבהן היא לא אוכלת מערב עד ערב למשל... או שהיא בוכה לאחר שמקבלת מחמאה שהיא נראית טוב לאחר שהעלתה קצת במשקלה. בכיתה ו', הייתה תקופה ששקלתי כמוה, וזה באמת נוראי. היא נתנה לי מכנס שקטן עליה, ואחרי 3 חודשים ביקשה אותו חזרה ואז הוא התאים לה ואפילו היה מעט גדול. לא ראיתי את הרזון בעיניים, ראיתי את הרזון מבפנים. כשרואים תהליך מתקיים, לא שמים לב לתוצאות החיצוניות, כי רואים כל יום את התהליך ולא שמים לב להבדל של הקילו או שניים האלה... שמים לב להתמוטטות המנטלית.

אחותי, יוצאת מזה. היא כבר לא מתעמלת באובססיביות ואוכלת קערת סלט ליום. היא אוכלת ארוחות נורמליות ונמצאת בהשגחת תזונאית. היא ידעה לבקש עזרה, בניגוד לאחרות שסירבו ליד רכה שמושטת. היא הצילה את עצמה, למרות ההתנגדות של המפלצת שחיה בתוכה. היא רצתה לחיות והיא אוהבת את החיים עד כמה שידוע לי.

אבל היא תמיד, תישאר יותר נמוכה ממני.

אני שמחה שהיא משתקמת אני מאחלת לה רק הצלחה.