לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אני שונאת את עצמי, את איך שאני נראית שונאת את המשקל שונאת את הגוף שלי שונאת שונאת...


"אכלתי היום ופשוט שנאתי את עצמי על זה.. אני כל כך כישלון שאני אוכלתורציתי להקיא מיד אחר כך ונלחמתי שייצא ושומדבר לא יצא... ועכשיו אני בולעת דברים סתם כדי שיהיה לי מה להוציא סתם בוכה על הדברים האלו
אף אחד לא יודע אף אחד לא שומע אותי"

 

 

לא רואה דרך, פירסמה בפורום תפוז:

 

 

לא אכלתי יומיים רק כמה ירקות...
החברות קוראות לי אנורקסית כשברור להם שאני לא והן סתם צוחקות לא מעלות בדעתן
אמא שלי דוחפת לי אוכל כל הזמן

אני שונאת את עצמי, את איך שאני נראית שונאת את המשקל שונאת את הגוף שלי שונאת שונאת...

אכלתי היום ופשוט שנאתי את עצמי על זה.. אני כל כך כישלון שאני אוכלתורציתי להקיא מיד אחר כך ונלחמתי שייצא ושומדבר לא יצא... ועכשיו אני בולעת דברים סתם כדי שיהיה לי מה להוציא סתם בוכה על הדברים האלו
אף אחד לא יודע אף אחד לא שומע אותי

אני חושבת על המוות ועל כמה שהוא יעשה לי טוב רק בגלל המשפחה זה לא קרה... אני לא רוצה לגרום להם סבל
אני רוצה למות רע לי בחיים האלו

 


 

 


נכתב על ידי , 4/10/2006 21:41   בקטגוריות פחד, לבקש עזרה, הם לא מבינים., גועל עצמי, בולמוסים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לינט ב-5/10/2006 23:54
 



אני לא מסוגלת לחשוב על משהו אחר חוץ מלהקיא, ועל כמה שאסור לי לאכול ככה וככה, וזה מחלה.


"חשוב לציין שהסביבה לא העליבה אותי אבל היו מסרים נסתרים שפגעו בי, ומהמשפחה גם.

וגם נכנסתי לדיכאון והתחלתי לחתוך ויחד עם זה האנורקסיה."

 

Silence.Girl  מספרת:

   

אז זה התחיל לפני שנה

אף פעם לא הייתי ממש שמנה, אבל גם לא הייתי רזה .

ושנה שעברה, שנה עמוסה [כיתה ח'.] המון התעסקות בגוף, בנים, חבר'ה, וכו'.

אני, החלטתי שאני שמנה. ובגלל זה לא היה לי חבר המון זמן, ואני צריכה לרזות.ועכשיו. מהר.

זה התחיל בצימצום ארוחות, לא אכלתי כבר בוקר, ערב, בצהרים היתי אוכלת סנדוויץ' + במבה לערב, או בקבוק מים גדול.

ולאט לאט הגעתי למצב שלא אכלתי, כלום.

אמא התחילה לדאוג אבל כמו הכל, זה עבר.

חשוב לציין שהסביבה לא העליבה אותי אבל היו מסרים נסתרים שפגעו בי, ומהמשפחה גם.

וגם נכנסתי לדיכאון והתחלתי לחתוך ויחד עם זה האנורקסיה.

עם עזרה קצת מהסביבה ,חברה טובה החלטתי שאני חוזרת לאכול.כמובן שצריך טיפול מקצועי, וזה לא עזר טיפול "חברתי".

התחלתי אולי לאכול, אבל גם התחלתי להקיא.

השנה, אני עוד נאבקת בבולמוסים של הקאות, אני אוכלת משהו וחושבת על לרוץ להקיא,

הגובה שלי הוא 1.60 ואני שוקלת 48.5 .

אני לא מסוגלת לחשוב על משהו אחר חוץ מלהקיא, ועל כמה שאסור לי לאכול ככה וככה, וזה מחלה.

בנות,

תעשו טובה לעצמכם ואל תיכנסו לזה! אתן מרגישות לא טוב לגבי עצמכן? דברו עם חברות/חברים/הורים/מורים/יועץ/ת.

תעשו לעצמכן ככה רק טוב .

 

אני מתכוונת לבקש עזרה בקרוב,

אני אעדכן.

 

 

מתמודד\ת או התמודדת עם הפרעות אכילה? רוצה לספר לנו על מה שעברת, על הנזקים שנגרמו או על איך שהצלחת לצאת מזה?

 

אמא, הבת שלך אנורקסית? איך אתם מתמודדים עם זה בתוך המשפחה?

 

 

תשתפו אותנו,

 

*בבקשה ציינו גיל וכינוי!

לינט.

 

נכתב על ידי , 30/9/2006 16:25   בקטגוריות סיכון., משפחה, בולמוסים, לבקש עזרה, חבר  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דיקלה ב-9/3/2008 11:56
 



כינוי: 

מין: נקבה




95,894

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללינט וירדן. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לינט וירדן. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)