"חשוב לציין שהסביבה לא העליבה אותי אבל היו מסרים נסתרים שפגעו בי, ומהמשפחה גם.
וגם נכנסתי לדיכאון והתחלתי לחתוך ויחד עם זה האנורקסיה."
Silence.Girl מספרת:
אז זה התחיל לפני שנה
אף פעם לא הייתי ממש שמנה, אבל גם לא הייתי רזה .
ושנה שעברה, שנה עמוסה [כיתה ח'.] המון התעסקות בגוף, בנים, חבר'ה, וכו'.
אני, החלטתי שאני שמנה. ובגלל זה לא היה לי חבר המון זמן, ואני צריכה לרזות.ועכשיו. מהר.
זה התחיל בצימצום ארוחות, לא אכלתי כבר בוקר, ערב, בצהרים היתי אוכלת סנדוויץ' + במבה לערב, או בקבוק מים גדול.
ולאט לאט הגעתי למצב שלא אכלתי, כלום.
אמא התחילה לדאוג אבל כמו הכל, זה עבר.
חשוב לציין שהסביבה לא העליבה אותי אבל היו מסרים נסתרים שפגעו בי, ומהמשפחה גם.
וגם נכנסתי לדיכאון והתחלתי לחתוך ויחד עם זה האנורקסיה.
עם עזרה קצת מהסביבה ,חברה טובה החלטתי שאני חוזרת לאכול.כמובן שצריך טיפול מקצועי, וזה לא עזר טיפול "חברתי".
התחלתי אולי לאכול, אבל גם התחלתי להקיא.
השנה, אני עוד נאבקת בבולמוסים של הקאות, אני אוכלת משהו וחושבת על לרוץ להקיא,
הגובה שלי הוא 1.60 ואני שוקלת 48.5 .
אני לא מסוגלת לחשוב על משהו אחר חוץ מלהקיא, ועל כמה שאסור לי לאכול ככה וככה, וזה מחלה.
בנות,
תעשו טובה לעצמכם ואל תיכנסו לזה! אתן מרגישות לא טוב לגבי עצמכן? דברו עם חברות/חברים/הורים/מורים/יועץ/ת.
תעשו לעצמכן ככה רק טוב .
אני מתכוונת לבקש עזרה בקרוב,
אני אעדכן.
מתמודד\ת או התמודדת עם הפרעות אכילה? רוצה לספר לנו על מה שעברת, על הנזקים שנגרמו או על איך שהצלחת לצאת מזה?
אמא, הבת שלך אנורקסית? איך אתם מתמודדים עם זה בתוך המשפחה?
תשתפו אותנו,
*בבקשה ציינו גיל וכינוי!
לינט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
