"הקילוגרמים התעופפו עם הרוח בקלות מסחררת. אחרי פחות מחודשיים הייתי 10 ק"ג פחות.

המשכתי. תוך 4 חודשים נידפו ממני 20 ק"ג.

20 ק"ג של כאב, עצב, שמחה ובושה בו בזמן."

שני* בת 17:

תמיד הייתי מלאה, הרגשתי יותר "גדולה" מחברות שלי.

הייתי בחוג באלט, בגן כדי להעלות לי את המוטיבציה.

בבית הספר הייתי בחוג ג'אז, הייתי מלאונת, ההשמנה התחילה בסביבות כיתה ה'.

המדריכה בחוג לא שמה אותי בשורות הראשונות ואני ידעתי למה,

הרי אף אחד לא אוהב לראות מולו ילדה שמנמנה רוקדת..

נכנסתי לחטיבת הביניים, המשכתי להשמין.

לא היה אכפת לי כלל, אכלתי מה שרציתי. עד שהתחילו ההערות מהסביבה.

לא פעם שמעתי מאנשים את המילה "שמנה" ועוד שאר מילות גנאי.

מה ששבר אותי היו ההערות מהמשפחה. "את כלכך יפה, אם תרזי תהיי מהממת"

או: "למה את לא עושה דיאטה? תסגרי את הפה מעט, זה ישתלם לך.."

עברתי לתיכון.

תיכון מלא בבנות שדופות, רזות, יפות, מטופחות, זוהרות.

רציתי גם. רציתי להיות אחת מהן אבל לא ידעתי איך.

סיימתי את כיתה י' כמצטיינת עם תעודה חתומה ומכתב הוקרה מהמנהלת.

התחלתי את כיתה יא' עם כוונה להצליח, באמת להצליח.

לא הייתי הכי מוצלחת, הייתי כלכך קרובה..

אבל אז, באותו תקופה דברים השתנו.

התחלתי לעשות דיאטה, דיאטה "מושלמת" כך כינתי אותה - 1,000 קל' ביום. נשמע די סביר.

(רק חבל שהאלף קלוריות כללו גם ירקות.) חישבתי לי במחשבון קלוריות במחשב,

הייתי כלכך מאושרת שסוף סוף מצליח לי, והיי, אני שולטת.

הקילוגרמים התעופפו עם הרוח בקלות מסחררת. אחרי פחות מחודשיים הייתי 10 ק"ג פחות.

המשכתי. תוך 4 חודשים נידפו ממני 20 ק"ג.

20 ק"ג של כאב, עצב, שמחה ובושה בו בזמן.

הבנתי שהמצב לא טוב, נשר לי השיער, הייתי צהובה, הפסיק לי המחזור

ירדתי בחודשיים עוד 7 ק"ג.

ואז התחילה הבולימיה. הבנתי שאני לא יכולה להמשיך להרעיב את עצמי אז התחלתי להקיא.

זה לא עזר, הרי עולים במשקל. אז התחלתי לקחת להורים שלי כדורים, לחתוך את עצמי.

והיום אני סתם תקועה,

בין התהום לעולם שבחוץ.

באמת רוצה לצאת מזה, אחת ולתמיד.

מוכנה לוותר על הרזון הזה למען שפיות וחיים נורמליים.

רוצה לחזור למה שהייתי. לשמחת חיים הזאת

איך הכל נלקח לי ברגע

אם רק הייתי יודעת שזה מה שיקרה.. לא הייתי מתחילה בטירוף הזה,

זה בטוח.

אוסנת הראל המדהימה שלחה לי לינק לשני מאמרים חדשים שהיא רשמה בנושא הפרעות אכילה, מאוד מומלץ לקרא.

תודה רבה לך.

מתי הדיאטה שלכם הופכת להפרעת אכילה

אכלנים כפייתיים – כשהזלילה חוצה כל גבולות

"

magicPie כותבת לנו שוב, שתפנימו:

 

 

*כרגע אין לי אפשרות להגיב לכל התגובות, אני מוחקת את התגובות הלא רלוונטיות ומזכירה שחל איסור להעליב או לעודד הפרעות אכילה, אנחנו כאן בשביל לעזור ולא בשביל להחמיר את המצב הקיים.

 

במידה ויש לכם פניות ספיציפיות אליי, תפנו בבקשה במייל.

 

 

 

הודעה ל:

 

A.T מהפוסט הקודם: ישנם מספר אנשים ששלחו מיילים של תמיכה שמופנים אליך, במידה ותרצי שאני אתן להם את הכתובת אימייל שלך, תשלחי לי הודעה.

 

"ירדתי11 ק"ג בחודש וחציועדייןם אפחגד לא שם לב הרגשתי כ"כ רע יום אחד התעצבנתי ויצאתיי בריצה מהכיתה בוכה ומייללת ובכביש נידפקה בי מכונית , כולם חשבו שזו הייתהנ תאונה אבל רק החברה שלי הבינה שזו הייתה זעקה לעזרה אפחד לא קלט עד כמה אני זקוקה לעזרה "

A.T, באמת הייתי דיי שמנה שקלתי 70 ק"ג בגיל 13  רושמת:
 
במשך 3 שניםםם עשו לנו הרצאות בביה"ס על אנורקסיה ובולימיה ואני תמיד צחקתי ואמרתי מה < לי?? זה לא יקרה אני חזקהה

אבל בכיתה ח' , שיא הגיל שהמבוגרים קוראים לו "טיפש עשרה" ניכנס לי ג'וק למוח שאני שמנה , באמת הייתי דיי שמנה שקלתי 70 ק"ג בגיל 13 , כולם אהבו אותי לא משנה כמה הייתי שמנהה ואמרו לי שיש לי פנים מדהימות ואם אני ירזה אני יהפוך לכוסית ואני המשכתי בצעדיםם שליייי התחלתי להקיא כל דבר שהכנסתי לפה ? פשוט הקאתי אותוווו זה היה חטא אם וא היה נישאר לי בגוף כולי הייתי בפרנואייה שאם אני לא יקיא אני ישמין ותר ממה שאני....תוך חודש וחצי ירדתי מ70 ל58 ולא הבחנתי בירידה הזאתתת כולם אמרו לי שרזיתייי אבללל אני חשבתי שסתםםםםםאז חברה הכי טובה שלי גילתה ואמרה לי שאם אני לא מפסיקה היא תלך לאמא שלי וליועצת בבצפר אז הייתי חייבת להפסיק ובאמתתת לא הייתה לי "כ בעייה דווקא פשוט חודשיים הפסקתי ושוב עליתי איזה 5 ק"ג וזה לא הפריע לי באותה תקופה היה לי מחנך שקראו לו יובל......הוא היה החבר כי טוב של התלמידים אבל בעיקר שלייי והודיעו שמפטרים אותווו אני לא הצלחתי לעקל את זה עשיתי הפגנות , מחאות עצומות מה לא עשיתי כדי שהוא ישאר ואז לפני פורים הוא עזב , ניכנסתי לדיכאון עמוק , לא למדתיי הייתיח בבעסה צעקתי על כולםם לא היה לי טעם לחיים הפסקתתי לאכולל כמעט ולגמרי לא היה לי טאבון , ירדתי11 ק"ג בחודש וחציועדייןם אפחגד לא שם לב הרגשתי כ"כ רע יום אחד התעצבנתי ויצאתיי בריצה מהכיתה בוכה ומייללת ובכביש נידפקה בי מכונית , כולם חשבו שזו הייתהנ תאונה אבל רק החברה שלי הבינה שזו הייתה זעקה לעזרה אפחד לא קלט עד כמה אני זקוקה לעזרה היה לנו יום אחד בבצפר שקילה כולם נישקו ואני לא הסכמתי , בהאחות בינה שיש משהוו......היא פנתה ליועצת של בצפר היא קראה לי לשיחה אבל אני כמובן בילפתי אותה גרמתחי לה להאמין  מה אני ? ניראלך??

והיו שלושה ימים שרק בכיתי עלך מחנך שלי ולא אכלתי כלום פשוט כלוטם וגם לא שתיתי ובבצפר התעלפתי ממה?? מר=ע=ב.

שתקלטו יש אתיופים באפריקה שמתים מרעב בליתת ברירה כי אין להם ואנחנו?? חברה מסריחה מרעיבים תעצמנו בשביל להיות יפים ורזים אבל צריך לשנות ת'מציאו הזאתתת רק אחרי שהתעלפתי ופוניתי לבית חולים שם גילו שאני מורעבתתתת ולאיזה מצב הגעתי המשפחה שלניי אפחד לאא קלטט מה עבר עלייי מה עבר לי במוח שהרעבתי ת'עצמי והמחנך שלי ? לא חזרר רק בטלפון מדברים

אני?? לא חושבת שאנניי יחזור להיות מי שהייתי פעם שיניי לעצמי יוןתר מידי את החיים אני עכשיו שוקלת 47 ק"ג על מטר 69

זה איום ונורא בנות אני כתבתי את הסיפור שלי בבלוג הזהה כדי שתפקחו ת'עיניים ותיראוו ה קורהה לחכםםםם והינה אני בזמנו צחקתץי ואמרתי שלי זה לא יקרהה ואיפה גמרתי ? בבית חוליםם גוססת מרעב אוליי אני חייה אבל יש כאלו שלא ישרדו