את הסיפור הבא רשמה "בולימית" היא פרסמה אותו בפורום בתפוז.

אני בת 30 ישראלית שגרה בצפון אמריקה כ- 4 שנים.
אצלי הכל התחיל בגיל 16.
התחלתי דיאטה מבוקרת, ו"נעזרתי" בשיטת ההקאות.
כל החיים קיוותי שאני אהיה אנורקסית, רציתי להיות רזה רזה... לא כי אני חושבת שזה יפה, אלא בגלל הזכות שאני אוכל לאכול הכל... (מחשבה של שמנה).
אני מקיאה מגיל 16 לא באופן קבוע.
אני כל החיים הייתי שמנה, ואני מאמינה שאני אשאר שמנה עם ובלי הקאות.
כשאני מקיאה כל ארוחה, זה עוזר לי לא להשמין, אבל אני לא מרזה כמו שאני קיוותי.
השיניים נהרסו לי, אולקוס כבר יש לי, אני בחורה מאד עצבנית, ושמנה כבר אמרתי? (אני 1.68 ושוקלת 90 ק"ג),וזה אחרי כל יום במשך שנה שאני מקיאה לפחות פעם ביום) איך זה שאני לא רזה??? איך זה שאני לא אנורקסית???
אפילו בירח דבש שלי הקאתי.
היום אני נמצאת במצב שסוף סוף אני לא צריכה ל"דחוף" אצבע בכדי להקיא, מספיק לי רק לשחק בכאילו ואני כבר מקיאה, קרה כבר שהקאתי ללא שליטה, פשוט יושבת מול הטלויזיה, ומקיאה... מטורף, אה???
לפעמים אני מתעצלת, אז אני לוקחת שקית יושבת בסלון ומקיאה... ממש חולנית, נכון???
אני בהליכי גירושין מבעלי, שהיה מודע לבעייתי, אבל בחיים לא דיבר איתי על זה, אמר לי פעם אולי פעמים שזה לא נורמלי וזהו.
המון פעמים ראה אותי מקיאה בתוך שקית וחוץ מלהגיד איכס הוא לא עשה כלום.
אימי ידעה בנעורי שאני מקיאה אבל גם היא חוץ מלהגיד לי שאני יהרוס לי את הקיבה לא עשתה כלום.
השיטה הכי קלה בשבילי להקיא, זה להתקלח (במקלחת לא אמבטיה), ולהקיא לא אכפת לי שכל הקיא עלי, אני במילא שוטפת את עצמי לאחר מכן. שטיפה קטנה למקלחת ואין שום סימן.
לפני כשנה הייתי בהריון וגם בזמן הזה הקאתי, המחשבה שלי באותו הזמן היתה במילא בהריון מקיאים אז.... אני עושה את זה במכוון, אז מה....
אחרי 10 שבועות עברתי הפלה טבעית, ואני לא רוצה לחשוב על זה שאולי אני גרמתי לעצמי ולבעלי את זה בגלל ההקאות.
אני לא מבינה איך זה, שאני מקיאה כל כך הרבה שנים ואני עדין כל כך שמנה.
לפעמים אני מנסה להפסיק עם זה, ולהתחיל דיאטה מבוקרת, אבל מהר מאד אני משלבת את ההקאות בתוך הדיאטה, וזה מה שגורם לי להרזות יותר, אבל זה גם גורם לי לזייף בדיאטה הרגילה.
אני אף פעם לא הרעבתי את עצמי, כי אני אוהבת לאכול.
אני בחורה מאד יפה, ומחזרים תמיד היו לי.
אבל יש לי בעיה, אני שמנה!!!
מה לעשות???
אני יודעת שאני נשמעת מאד מאד מבולבלת, כי זה הפעם הראשונה שאני מוציאה את זה מהלב, למרות שלעולם לא הסתרתי את זה מאף אחד, תמיד סיפרתי שאני מקיאה, לא הקאתי בסתר.

תמשיכו לשלוח סיפורים, תמשיכו ואל תפסיקו!

יש לכם את היכולת לעזור, תעזרו איכשהו.

לינט.

את הקטע הבא שלנו לנו perfect1 מהבלוג , תקשיבו לה יש לה דברים חכמים להגיד.

רציתי לדבר איתכם על משהו

מכירים את אותם האנשים ה"נדירים" האלו שאינם משמינים?

אוקיי אז אני כזאת! וזה טוב כי יש לי בלי עין הרע תאבון בריא מאוד ולמרות שאני אוכלת מלא אני פשוט לא משמינה ונשארת במשקל רגיל ובהיקף רזה וזה ממש טוב! להרבה בנות זה היה משפר תחיים ותהרגשה , אני יודעת.

למרות זאת, ואפילו אל תקראו לי משוגעת, אני יודעת שמלא בנות היו רוצות להרזות קצת , אבל אני רוצה להשמין! לא דבה אבל להיות מלאה יותר! כן, אפילו שקשה להבין את זה ובטח רובכם חושבים איך זה שבחורה רזה וזה טבעי לה תרצה להשמין??? זה לא נורמלי?!

אבל תאמינו לי שכן ;) לא יזיקו עוד טיפה קילוגרמים,:) חחח אבל שלא תבינו לא נכון, אני מרוצה מאוד מגופי ומשקלי וזה נחמד לאכול כמו פרה (כן אני יודעת חח) ולהיות רזה..

אז ביי זהו אמרתי מה שרציתי ו..בי ביי!

אני יודעת שיש מין תופעה פרו-אנה כזאתי וזה ממש מעציב אותי ממש... לכל אלה שבעד זה אני רוצה להגיד קחו רת עצמכין בידיים ותעשו דיאטה לפי דיאטנית. ככה זה לא טוב..

והכי מכעיס אותי האנשים הרעים האלו שמעודדים את התופעה ולא שומרים זאת לעצמם אלא מסיתים בנות לרעה וגוררים אותם לדברים נוראיים כמו: לא לאכול בכלל..

ברור שפה יש משמעות אחרת שניתן להסיק מההצהרה הזאת והיא לא "איך לרזות" אלא "איך למות"-ואלו הם פושעי אינטרנט אם תשאלו אותי..

תודה לך.

נגמרו לי הסיפורים שלכם, הווידויים וכל מה שרציתם לשתף אותנו בו, אין לי מה לרשום ואתם לא תורמים למרת שיש לכם מה לתרום למאגר הזה.

כמו כן אתם נכנסים לפה לא מעט ולא מגיבים, אנחנו כאן גם בשביל לתמוך ואפשר להקדיש דקה לתגובה.

ביקשתי מבלוגרים "מפורסמים" שיעזרו להפיץ את הבלוג אבל כולם בחרו להתעלם, כנראה זה לא כלכך חשוב כשזה לא נוגע אליך.

הפרסום של הבלוג הוא חלק מההצלחה במאבק נגד הפרעות אכילה, יותר אנשים שמודעים לעיניין, יותר אנשים שרוצים לשתף.

יש לכם את היכולת לעזור, תעזרו איכשהו.

לינט.

נגמרו לי הסיפורים שלכם תמשיכו לשלוח עוד.

יש לכם הפרעות אכילה? התמודדתם פעם? מכירים מישהו שיש לו? יש לכם מה להגיד בנושא?

כאן זה המקום לספר לכולם, כל סיפור אחד שלכם יכול להציל אנשים נוספים מלהגיע להפרעות אכילה.

תשלחו לי, אל תתביישו זה חשוב

לינט.

מכתב שקראתי ממזמן שנשלח ע"י ילדה שחברה שלה נפטרה מאנורקסיה, אולי זה יאיר לכם את העיניים.

רציתי לומר לכן משהו. אני כותבת את זה אחרי שילדה מהשכבה שלי מתה אתמול מאנורקסיה... היא הגיעה למשקל 25 והגוף שלה לא עמד בזה! ילדה צעירה בת 15 שמתה סתם כי עד לפני 3 שנים היא הייתה שמנה מאוד ולא היה לה חבר והיא הרגישה שזה בגלל המשקל שלה. זה התחיל כשראינו אותה בהפסקות זורקת את הסנדביץ, אבל לא חשבנו שזה רציני היא באה בטענות כמו "זה סנדביץ מלפני יומיים" או "שמו לי חומוס, אני שונאת חומוס"! לאט לאט היא רזתה וכבר התרגלנו לה כילדה רזה ולא שמנה, אני רוצה שתדעו שזה לא שיפר את המצב שלה ובנים לא התחילו איתה מכל עבר. בקיצור: בלי ששמנו לב היא רזתה ורזתה והפכה לצנים. סיפרו לנו שבקושי הייתה אוכלת ביום, ואנחנו לא שמנו לב עד לפני חודש אשפזו אותה, אמרו לנו שהאנורקסיה עשתה לה בעיה בחילוף החומרים בגוף, והרופאים ניסו לייצב אותה אבל הם לא הצליחו ואתמול היא נפטרה, למרות שאני יושבת עכשיו מול המחשב וממש בוכה אני רוצה שהסיפור העצוב הזה ילמד אתכן לקח! לכל החיים שבחיים לא תגיעו למצב כזה, תאמינו בעצמכן גם אם אתן מכוערות או שמנות, אם תהיו בטוחות בעצמכן ותרגישו יפות מבפנים יראו את זה בחוץ! אני ילדה לא רזה ויש לי חבר והרבה חברים ואני "מקובלת בחברה" אז בבקשה אל תגיעו למצב שחברה שלי הגיעה אליו כי אני לא רוצה לשמוע עוד סיפור אחד על מישהי שמתה מאנורקסיה, מקווה שהסיפור הזה לימד אתכן משהו וגרם לכן להאמין בעצמכן הרבה יותר! גיל: 15

לינט.

את הסיפור הבא שלחה לנו all about me 001 מהבלוג

הסיפור שלי מתחיל כשהייתי בת 12 ...תמיד הייתי ילדה מלאה..אפעם לא היה אפשר להגיד עלי שאני רזה...

כל הזמן לחצו עליי..תעשי דיאטה..אל תשמיני...ובנוסף..הדבר הנורא מהכל! אבא שלי! הוא..שגרם לי להיכנס לזה..

 הייתי בסך הכל בת 12..וסבלתי ממנו..כל כך הרבה קללות..כל כך הרבה עלבונות..והשפלות..הוא היה אומר לי כמה שאני שמנה בערך מגיל 5..הוא כל הזמן היה רק מעיר לי על זה...

 ואומר לי שוב ושוב..את אותם קללות..אותם דברים..שרק גרמו לי להתחרפן מהכל..

 אז החלטתי..שאני יעשה דיאטה טובה..נכונה..עם 1300 קלוריות ליום פחות או יותר..

 התחלתי...עשיתי דיאטה חודש וירדתי 2 וחצי קילו..ולא עשיתי ספורט..פשוט כל הזמן רק ישבתי..ואז עבר ככה עוד חודש..ובכלל לא ירדתי..

 התחלתי להתייאש..שאני לא מצליחה להרזות..התחלתי להקיא..תאמת..הפעם הראשונה שהקאתי הייתה בכיתה ד'..אב זה לא כזה חשוב כרגע..פשוט ידעתי שאפשר להקיא אם דוחים אצבעות לפה..ועשיתי את זה..

 לאט לאט גיליתי את הבולמוסים...הייתי אוכלת המון ומקיאה את הכל..! לפחות כמעט את הכל..כל פעם שהקאתי רק חשבתי על הקללות של אבא שלי..הכל רץ לי בראש באותו רגע..כל האנשים שאמרו לי שאני שמנה..כל האנשים שאמרו לי תעשי דיאטה..כל מי שירד עלי כל הקללות הכל...

 הרגשתי כל כך טוב אחרי זה..כאילו שאני נקייה וטהורה..וכל הזעם יצא החוצה..הרגשתי רגועה מבפנים..אבל חסרת מנוחה ושקט...הרגתי טוב עם עצמי..אבל מסוחררת..

 התמכרתי להקיא..חצי שנה שלמה..הקאתי..לא עליתי..לא ירדתי..פשוט נהייתי חיוורת..הייתי מטר 63 ושקלתי 67 וחצי..וירדתי בדיאטה ל65

 אז..אחרי זה...החלטתי לעשות צום..של שלוש ימים..והצלחתי..למרות שהיה לי נורא קשה..אהבתי את הריקנות הזו..המחזור עדיין היה קיים...והצלחתי..

 ביום ה4 של הצום..סבא וסבתא לקחו אותי למסעדה..אז אמרתי עצמי שמותר..כי אני יקיא את זה בבית..

 אכלתי..כל כך מהר שבעתי..התפוצצתי..היה בא לי למות...הרגשתי שמנה יותר מתמיד..הרגשתי עם עצמי נורא עוד יותר..אבל אכלתי..כדי שהם לא ידעו על כלום..זה היה מן סוד כזה שהוא רק שלי..וזה היה הדרך שלי לפרוק הכל..

 ואז נכנסתי לשירותים..התכופפתי..וכמעט הכל יצא..בלי אצבעות..בלי כלום..פשוט יצא..הגוף התרגל להוציא את כל מה שנכנס אליו..

 חודש! חודש שלם כזה עבר עלי..לא אכלתי..רק שתיתי..וגם את זה הקאתי..ירדתי ל57 פחות או יותר..הרגשתי נורא אבל הרגשתי טוב..כל הרגשות היו סותרים אחד לשני!

 אחרי זה..שרזיתי המון..החלטתי שאני לא יכולה יותר..צעקתי מבפנים ואפחד לא שמע אותי..הרגשתי נורא...הראש.הסחרחורות..הריקנות..ההקאות של נוזלים שהיו לי בלי סוף..

 והחטלתי לבסוף לספר לאימא..זה היה נורא כואב..ונורא קשה לספר לה את זה..ישר התחלתי לבכות..וחיבקתי אותה..כמה שרשבתי איתה בתקופה האחרונה..הייתי כל כך עצבנית...כל כך הרגשתי רע...רבתי עם כולם..לא רציתי אנשים..לא רציתי לצאת..רק רציתי להרעיב את עצמי ולהמשיך להרזות!

 ואז אימא אמרה שהיא חייבת לקחת אותי לטיפול..ושזה חייב להיפסק..ואני הסכמתי איתה...כי רזיתי שזה יגמר כבר..לא רציתי להמשיך ככה..המחזור כבר נעלם..הרצון להרזות נשאר אותו דבר..אבל הגוף..לא יכל לעמוד בזה..וגמני לא..

 התאשפזתי(וגם התחלתי לעשן)..בשניידר..הייתי שם בסך הכל 4 ימים..חיברו לי אנפוזיה..לא אכלתי שם..אני פשוט רק נגעלתי מהאוכל ששם..אבל אימא לקחה אותי למקדולנס והיה שם סלט..אז אכלתי רק אותו במשך 4 ימים...ולא הקאתי..

 אבל אז...היה לי נורא כפליים..כשבאתי הביתה..התחלתי בטוב..ואז הגיעו הבולמוסים המפחידים שגרמו לי להעלות את הכל ואפילו יותר..הגעתי ל73 קילו!!!!

 שנאתי את עצמי יותר מכל דבר אחר ביקום!...לא יכולתי לראות את עצמי במראה...הייתי לובדת בגדים במידות כל כך גדולות כדי להסתיר את כמות השומן...

 התחלתי להיכנס שוב להכל..אבל לא להקאות..ללהרעיב..וכל פעם נכשלתי..אבל ירדתי..הכי רחוק הגעתי ל62..ועליתי הכל ל68...אבל למדתי כל כך הרבה...עברו מאז 3 ו10 חודשים כמעט

 והיום אני עושה דיאטה מסודרת עם ספורט...וירדתי כבר ל66.5 ז קרה מהר..אבל אני אוכלת...ולא מחסירה מהגוף דברים ובנוסף אחרי 7 חודשים שחזרתי מהאישפוז קיבלתי מחזור

 בנות תשמרו על עצמכן..אני מקווה שתלמדו ממני...ותנסו להפנים את זה..מה שקרה לי היה נורא...אני בטוחה שאני לא היחידה ולצערי לא האחרונה...

 תנסו לחיות עם עצמכם כמו שאתם...ואם אתם רוצים להרזות תעשו את זה נכון ובריא..אל תתחילו עם זה..תנסו להתרחק מזה..!

אוהבת את כולכםם :)

תודה רבה ששיתפת אותנו, אני מאחלת לך המון הצלחה ואני שמחה שבחרת בדרך החיים והבריאות זאת הדרך המשתלמת ביותר.

מצטערת שלא הגבתי לתגובות היום אני בלחץ מטורף, מחר אני אענה לכולם.

תמשיכו לשלוח סיפורים לאט לאט הם אוזלים לי ואני יודעת שיש לכם במה לשתף

לינט.