כתבתי בדיוק לפני שנה את סיפור הבולימיה שלי בבלוג שלכן (הקשר בין הטרדות מיניות לבין הפרעת אכילה) (n.d).
ברגעים נוסטלגיים אלו אני קוראת את כל מה שכתבתי. ונזכרת שכתבתי חלק מזה גם באינטרנט.
נכנסתי לבלוגים שלכן וקלטתי שבדיוק לפני שנה כתבתי לכן. הייתי אז בדיכאון, ולקרוא את הבלוגים עשה לי עוד יותר רע. אז לא נכנסתי יותר לבלוגים שלכן.
גם היום כשנכנסתי לא היית מסוגלת לקרוא אף סיפור.
והיום? אצלי? אני בת 21. משקל? 52.8. (גובה-1.52). (bmi 26). אני כותבת את הנתונים האלו רק בשביל להגיד שאני במצב טוב.
אני רוצה להגיד שהכל טוב.. (אבל זה לא נכון.)
אני בטיפול פסיכולוגי. עדיין.
יש לי חיים, משלי. (עבודה שאני אוהבת, דירה משלי). (ועובדת על לאהוב את עצמי).
אני רוצה להגיד שגם יש לי סיבה למה אני כותבת את האימייל הזה. אבל אין לי. אני מניחה שבעיקר אני רוצה לדעת כמה השתנה גם אצלכן בבלוגים בשנה האחרונה. כשכתבתי בפעם הראשונה הייתי במצב נורא. האמנתי שאני אדם לא מוסרי בגלל מה שקרה לי. לא לקח הרבה זמן בטיפול כדי להתגבר על זה.
מה שכן לוקח הרבה זמן, זה להתגבר על החלק שמרגיש את הכאב בחשיפה, מהחשיפה, ואי הידיעה על איך אני מתגברת על זה? איך אני נותנת לעצמי להיפתח לאדם חדש? כי זו הבעייה שלי בימים אלו. בחור.
בשנה האחרונה פגשתי כמה בחורים אבל אף אחד מהם לא גרם לי להרגיש משהו. וגם לא היה סיכוי למשהו. ופתאום הוא הגיע. והוא גם לא הגיע פתאום. זו עוד בעייתיות. זה מישהו שאני עובדת איתו. (עד סוף החודש. אח"כ כבר אין לי מושג אם ייצא לי לראות אותו יותר).
אתן מבינות בעצם מהי הבעייתיות שלי? למה אני כותבת לכן עוד פעם? כי אני עצמי לא כל כך מבינה..
אני חושבת שזה כדי להגיד בעיקר שהמחשבות לא עוזבות אותי.
לא מחשבות של רצון להקיא. או לא לאכול. אלא מחשבות של "לא מספיק". לא מספיק יפה, לא מספיק רזה, לא מספיק חכמה. לא צריך להמשיך את הרשימה. וכולנו יודעים שמזה זה לפעמים מתחיל (לרוב אפילו).
אני אפילו לא יודעת אם אני כותבת על- מנת לבקש לפרסם את זה בבלוג (אני די בטוחה שלא), או אולי לבקש עצה? אני כל הזמן חושבת על זה שאני מנסה לטרפד כל סיכוי ממשי שיהיה משהו בינינו. ובסוף אני באמת אצליח. וכבר עכשיו כואב לי שזה ככה, וכבר עכשיו אני מכינה את עצמי לזה שלא יהיה שום דבר. מכינה את עצמי למשהו שאין לי מושג מה יהיה. פשוט מכינה את עצמי למשהו רע..
וזה לא שרע לי כל הזמן.
ורע לי כי אני עדיין אובבסיבית. רע לי כי אני מנסה כל כך חזק לשלוט בדברים.
והתרפיה שלי (מאז ומתמיד האמת), היא פשוט לכתוב. וזה כל מה שאני עושה בימים האחרונים. אבל כותבת רק לעצמי.. אני מניחה שאני פשוט צריכה לכתוב ולדעת שעוד מישהו יקרא את זה. ואני לא יודעת אם אתן זוכרות אותי בכלל.. ואני לא יודעת אם בכלל תחזרו אליי.
אבל אם כן תחזרו אליי אשמח לדעת אם נתקלתן במקרים דומים. אולי תוכלו לתת לי עצה?
זה כל כך מוזר לי לכתוב ככה. ואין לי מושג איזו עצה אני בעצם אני צריכה? על מה?
n.d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
