התכוונתי להכריז על פתיחה מחודשת של הבלוג, אני מצטערת שאני מאכזבת אבל קשה לי, מאוד קשה לי לעשות את זה לבד ואף אחד לא מעוניין לתרום את חלקו ולעזור לי כאן.
פתחתי את הבלוג הזה לפני כמעט שנתיים, ומה עברנו מאז?
העלנו את המודעות לנושא,
תמכנו באנשים עם הפרעות אכילה ובמשפחותים,
נתמכנו ברגעים קשים בהם אי אפשר היה לדבר עם אחרים,
שלחתם לי מיילים פרטיים בפעמים שבהם חשבתם שאין עוד עם מי לדבר,
אפילו שמרנו על קשר טלפוני עם מי שבאמת היה זקוק למילת עידוד ברגעים קשים,
שלחנו אותכם לאנשי מקצוע וידענו את מי לכוון ולאן,
ייעצנו כי תמיד יש מה לעשות ואתם הקשבתם.
התראיינו לעיתונים ופרסמנו כתבות, קיבלנו תגובות ועידודים, העלנו את המודעות במדינת ישראל וגרמנו לאנשים להקשיב.
מי זה "אנחנו"? אני ואתם, ההורים, הכותבים, התומכים האחרים וסתם אנשים שנכנסו להתעניין.
קיבלתי עשרות ומאות אימיילים מאנשים שרצו להתייעץ ואנשים שהודו לי כי גם אם לא תמיד הצלחתי להציל חיים (לצערי), הרבה פעמים הפניתי אותכם לדרך הנכונה ומשם אתם יודעים לאן להמשיך הלאה, לחיים עם חיוך אמיתי.
הרבה אנשים התנדבו, בין אם מדובר בעיתונאים ששיתפו פעולה ובין אם מדובר בחולים ומשפחותיהם שהתנדבו לעזור.
הצלנו חיים.
רשמתי בפוסט הראשון שלי:
"אם כל אחד יתרום קצת מעצמו אנחנו נצליח להילחם בתופעה הזאת, נצליח "להציל" לפחות בן אדם אחד וזאת כבר תהיה הצלחה."
הצלחנו, הצלנו הרבה יותר מבן אדם אחד.
ואתם יודעים למה הצלחנו? בגלל הנהלת ישראבלוג הנפלאה שנתנה לי את הזכות לפתוח את הבלוג הזה ולעזור, היא נתנה לכם את הזכות לשתף ולתמוך והיא נתנה לכל האנשים הסובלים מהפרעות אכילה לשתף אותנו במה שהם עוברים ולעזור, הם קיבלו את הזכות להיתמך וגם להחלים כי הם שיתפו, כאן בישראבלוג.
אילנה הנהדרת הייתה אחראית לפינה שפתחנו בנענע בנושא ההפרעות אכילה שהעלתה עוד יותר את המודעות לנושא.
לכן בפעם הראשונה בחיי, אני מבקשת ממכם, כי אני צופה את המתקפה הקרבה על אילנה וצוות האתר הנפלא הזה, תיזכרו את מה שבנינו כאן ואת הזכות לחיים שהענקנו לאנשים אחרים ותתנגדו לכל ליצן ואדם שהחליט שהקופסא בראש שלו מתפקדת יותר טוב משל כל אחד כאן ויטען שהמקום הזה והנהלת האתר הזה מעודדים הפרעות אכילה, כי אתם יודעים שזה לא נכון והבלוג הזה והאנשים שנמצאים כאן הם ההוכחה. ההוכחה החיה והנושמת לכך.
תודה אילנה, ותודה לכם.
לינט.
אימייל לפניות:
[email protected]