לכל אחד יש את הימים האלה, שאפחד לא באמת מבין אותו.
זה מתחיל כשאתה קם בבוקר, מאושר. "תראו אותי, אני שמח סתם פתאום".
זה נראה לך כמו יום שעתיד להיות ורוד.. כן אה? בעולם שלנו זה בלתי אפשרי.
אתה קם בבוקר, כולך מאושר. סתם ככה, מאושר. מה אסור?
מסתבר שבאמת אסור. כי אז כולם קופצים עלייך- "מה קרה?!" ,"קרה משהו?!"
ומבאסים אותך לאללה. יום ורוד אמרנו אה?
זה ממשיך שאתה עוטה על הפנים את המסיכה המחייכת..כאילו כלום. מבחוץ הכל נראה יפה ושלו.. נחמד כזה. אבל מבפנים.. זה סיפור אחר לגמרי. עוד רגע בא לך לבכות. ולמה? לא יודעת.
סתם יום נאחס. שיגמר כבר!
עצה בחינם- אתם רואים מישהו מאושר? אל תבאסו אותו. באמא שלכם.
בעצם.. רק אם אתם שונאים אותו ^_^
מוזה ב4 וחצי בבוקר.
אולי זו האכזבה אולי זה הכישלון.
אולי זו האהבה שאין לה שום מעון.
אולי זה מישהו שלעולם לא ישב בצד
אך לפעמים עם הביחד, מרגיש כלכך לבד.
ואולי זה בעצם אני הכותב
ואולי זה סתם חדות הכאב.
ואולי בשעה 4 וחצי לפנות בוקרה אני לא נותנת למוזה להשתלט.
במילא לא יוצא מזה משהו טוב. במילא הדברים האלה מעפנים.
וזה לא טוב שהמצב רוח הזה נופל עליי דווקא עכשיו. הוא יעבור.
כי כל יום זה יום חדש אה?
אני מברברת ב4 וחצי כאילו כלום.
ודווקא בשבועות האחרונים היה לי טוב..
מתיש, אבל טוב.
אני שמחה עם ההדרכה הזו. אני שמחה עם האנשים האלה.
זה גורם לי לרצות עוד. זה גורם לי לרצות מעבר לזה. במיוחד בדברים מסויימים.
זה גורם לי לשנות דברים. עם עצמי ואיתם..
זה גורם לי לרצות משהו שיכול לעשות לי רק טוב.
אבל אני יודעת שזה לא יקרה.
זה גורם לי להגיד לילה טוב וללכת לישון בתקווה שמחר יהיה יותר טוב :)
(והפוסט הזה גורם לי להשמע כמו אימו)
סיוע :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
