האדיוט יושב מולי ומורח את הג'ינס א-לה-יודהלוי שלו על ערימת הכביסה החמה שנחה לה בתמימות על הספה.

הוא מדבר איתי על מערכת יחסים ושותה תה ירוק.

הוא מסביר לי את החשיבות של תה ירוק למערכת העיכול ואני לא יכולה להפסיק לדמיין את מערכת העיכול המצוחצחת שלו על הטי שירט הלבנה המכובסת שלי.

לוקח שלוק ונשען אחרונה, אומר כמה אני יפה ואסטתית ואיך מעט מאד בנות יודעות שגברים מעדיפים חוטיני מבצבץ ממכנס לסקס ומכנס גבוה ותחתון סבא לבן למערכת יחסים.

הוא מסביר שאני כבר לא ממש צעירה וכדאי לי לחשוב קדימה כי בגיל 30 אני הופכת לחדשות של אתמול, כזו שחושבת מהביצית והאצבע של יד ימין רותחת לה בכיס.

הוא כלכלן וזה טוב, ככה הוא טוען, כי זה אומר שבגיל 35 הוא יהיה מליונר ויוכל לשכן אותי בדירה בצהלה עם חצר ושיש באמבטיה ורצפת עץ בחדר השינה.

ככה אני אוכל לקחת כל בוקר את התינוקת לבית קפה הסמוך, לקרוא לאופר וללכת לחדר כושר המקומי ולפגוש אותו בלילה.

הוא מאמין שאנחנו צריכים להיות ביחד, לפחות אמא שלו אוהבת אותי וזה דיי נדיר כי היא לא ממש אוהבת את הבחורות שהוא מביא בזמן האחרון.

הוא מתכופף לכיווני, נשען על החולצה החדשה שקניתי בקסטרו (שחורה עם כיווצים) ולוחש שיש לי עיניים חכמות.

גם להרצל, הכלב שלי בכיתה ב', היו עיניים חכמות נורא.

הוא חושב שהגיע הזמן, הוא סוף סוף בשל ונמאס לו מכל הילדות שמתות שהוא ישכיב אותן ואז ישלח אותן במונית הביתה. עליו.

הוא אמר שזו הזדמנות חד פעמית.

אמרתי לו שהוא צודק.