יושבת בעבודה, 2 לפנות בוקר, כל כך משעמם לי.
קראתי כל בלוג אפשרי, שוטטתי בכל פורום, שיחקתי בכל משחק אונליין ששווה משהו.
טל חזר ממסיבה, שואל אם אני רוצה שהוא יבוא. רוצה, בטח רוצה.
מביא לי משהו טעים, תמיד מביא.
יושבים, מעשנים סיגריה (אני), שותים תה (הוא), מקשקשים על הא ודא.
חוזרים למשרד, יושבים, מתנשקים, נושכת לו את השפה העסיסית שלו.
מדהים איך ביס קטן מחולל כזה שינוי..
כל מהותו משתנה. זה תמיד ככה כשהוא מתרגש ממני.
הנחיריים שלו מתנפחות, השפתיים שלו מתעקמות לחיוך מתנשא, העיניים מצטמצמות לפסים דקים של ריסים סמיכים. והוא גונח, אלוהים, איך שהוא גונח.
אין על גברים שגונחים.
הוא תופס אותי במותניים, שולח יד לגב, מצמיד אותי אליו.
היד השנייה מתגנבת לתוך התחתונים שלי, האצבעות שלו אפילו לא מתאמצות לחפש- תמיד נוגע במקומות הנכונים.
הלשון שלו מרפרפת על הצוואר, על שפתיי, תופס את שערי כדי להעמיק את הנשיקה.
הוא תופס אותי, מסובב אותי כך שפניי לקיר, מושך את ישבני אליו, בלי להסס תולש ממני את המכנסיים ואת התחתונים. אני נבהלת (המאבטח ישמע, יבוא, יראה).
את טל זה לא מעניין, הוא מתיישב על הרצפה, תוחב את ראשו בין רגליי, כולי נוטפת בין נשימה לגניחה מבקשת "תוציא קונדום".
הוא מפסיק הכל, מפשפש בכל כיס, מרוקן את הארנק. כלום. נדה. זילץ`.
יושבת על הרצפה, מטופשת לחלוטין בחולצה בלבד.
אז התלבשנו, הדלקנו עוד סיגריה (אני) שתינו עוד תה (הוא).
עכשיו הלך, השאיר אותי ככה. סססעמק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
