אני?! אולי, איכשהו.

אומנם המד"מים היה לפני שבוע אבל לא יצא לי לעדכן...

אז... ואו... מד"מים 2007... חכמים ממני אמרו "חיים שלמים בשבוע אחד..." ואני כלכך מסכימה עם זה.

התחלתי את הקורס עם כל האנרגיות הכי טובות. אדווה ישנה אצלי ובבוקר שהלכנו לסניף הייתי בהיי מטורף, וגם קצת בשוק... "איך כבר הגענו למד"מים?!..." אבל בשניה שראיתי את כולם ואחרכך גם את המש"צים לעתיד של כל העמק הבנתי שזה הגיע באמת... כמה חכיתי לזה...

אז אחרי נסיעה משעשעת שכללה שיחה עם גילי קוקי אהובה שלי (שלא דיברתי איתה שנים...) וגם sms מסמד"בית (שלא יכולה בלי...) הגענו לצפית. שם גיליתי שאני עם ניצקל'ה בקבוצה, מה שהוריד ממני כלכך הרבה חששות כי בתכלס ממש פחדתי מי מהעמק יהיה איתי בקבוצה... אבל נרגעתי כי זאת ניצקל'ה והיא תותחית על (מה שהתברר בהמשך הקורס יותר ויותר נכון...)

הקיצור הגענו לקבוצה וקיבלנו קצת שוק. כולם ישבו מאוד שקטים וכל אחד נראה יותר מעפן מהשני. ואני, שיש לי מזל דפוק שכזה להיות בקבוצות הכי רקובות בכל הסמינר, ממש התאכזבתי...

כל היומיים הראשונים הייתי בבאסה של החיים... בכיתי מלא (לדנית, לחן המדריכה, לשלומית הרכזת...) וגם כל הקטע הזה שחן אמרה כל הזמן: "אתם אחראיים לאיך שיראה המצב החברתי של הקבוצה, אני פה בשביל הצד המקצועי..." ממש הלחיץ אותי (ועוד כמה...)

אבל אחרי כמה שיחות עידוד ועוד שעה בטלפון עם פזי הבנתי שלא נשארו לי עוד הרבה ימים ואם אני לא אתחיל להנות אז באמת יהיה לי חרא של סמינר... אז באמת התחלתי להנות, ויצאתי מכל הבאסה, וגיליתי שיש לי את הקבוצה הכי אדירה בקורס הזה (אללה מ'כפת לי!!) וגם שחף התקשר (אחרי שהוא חזרה מפולין כמובן) ועשה לי שיחת עידוד... ככה שבסופו של דבר התחלתי להנות...

ואז, כמובן איך לא?! נהייתי חולה... קמתי בבוקר של יום חמישי עם כאב גרון מטורף והבנתי לבד- הדלקות גרון חזרו... אז באמת הייתה לי דלקת גרון, ושוב חזרתי לאנטיביוטיקה... ובגלל כל זה לא נשארתי לפסטיבל... וזה ביאס תחת כי בכל זאת- הפסטיבל הראשון, הופעה של מוקי, בריכה, חברים, אנשים טובים, מוזיקה טובה... מה רע?! אבל חזרתי הביתה...

לא נורא... לפחות קיבלתי צמיד וחולצה P:

אז בקיצור...

קורס מד"מים לימוד אותי כלכך הרבה (למרות שהוא חפר בצורה מפחידה!!!)

למדתי הרבה להדרכה אבל עוד יותר הרבה לחיים... כלכך הרבה סיטואציות ומצבים שהבנתי מהם המון להמשך חיי...=)

ואם כבר אז יש לי רשימה ארוכה של אנשים שעשו לי את הקורס(אני בטוח אשכח כמה אנשים אז לא לעלב...)

קודם כול, דנית אהובתי... מה הייתי עושה בלדייך שישה ימים??!? ובכלל מה היייתי עושה בלעדייך בארבע שנים האחרונות?!

תומיקוקי

מיכצ'צולה

טולי

ניצקל'ה

ניצי... ואנחנו נשמור על קשר השנה!!!

סילבי ושיחות הלילה המענינות...

נופר

יובל

וכל קבוצה 17- אניייייייי מ'כפת לי מ'כפת לי לא אכפת לי לא אכפת לי לא אפכת לי

מוגלי

ירו2

סהר קושקוש

עומריקי (כפול 2)

שירי

דורון הבלונדי השמן

אדי

ג'אסי

דנהל'ה אופה קטנה

אביטלי

אוף הרשימה עוד ארוכה... אז לכולם!!!!

ודבר אחרון בקשר לזה,

סאפי קושקוש, אני חייבת לך סליחה ענקית... איזה ריב שטותי יש לנו כרגע... הוא קטנוני (וקנאי)... אז יאללה בואי נשים הכל בצד ונעבור הלאה...

אוהבת אותך ומתגעגעת מלא!!!!

היית חסרה לי כל הקורס... ופאק יש לנו כלכך הרבה להשלים... סיפורים בטירוף...

ולעניין אחר לגמרי....

"זה לא קל מישהו קם וחותך הוא הולך לא קל, תודי את פוחדת כמה רצית להמשיך ואמרת חבל זה לא קל... "

(וכל הזכויות שמורות ללהקת היהודים)

היום בערב, לפני כמה שעות, הוא פשוט לקחת את התיק ונסע...

אני פשוט לא מאמינה שהרגע הזה הגיע....

מאז שנולדתי אני מחוברת לבן אדם הזה... אומנם הייתה לנו תקופה של כמה שנים שלא עבר בה רגע בלי לריב אבל אנחנו אחים ומותר לנו...

ופשוט בשנים האחרונות התקרבנו ונהיינו חברים ממש טובים.

ופתאום עכשיו, הוא קם והלך... ומה שאומר שב-13 חודשים הקרובים הוא לא יגור בבית ויבוא רק לסופי שבוע מידי פעם (טוב, תלוי באיזה קומונה הוא יהיה...)

זה מזור... אומנם כבר שנתיים שחסרות בבית שתי אחיות ושהיו רגעים שהייתי לבד רק עם ההורים אבל פתאום זה נהפך לרשמי, פתאום זה לא רק לכמה ימים של טיול או סמינר, פתאום זה לשנה שלמה...

אז אני לא יכולה לחכות כבר לטלפון מחר בצהרים כדי שיגיד לי איפה הוא הולך לבלות את השנה הקרובה ובאיזה מועצה אני הולכת להתנחל בשנה הקרובה (אמן אמן גליל תחתון P:)...

ובכלל לחשוב על זה שכבר אין את ה-יב'ניקים... למרות שהם תמיד ישארו ה-יב'ניקים (בה' הידיעה...)

הם כזאת שכבה תותחית ובאמת שגרעין עודד הבא הולך להיות אחד ה-טובים... רק אל תאכזבו כי סומכים עליכם ;)

ולסיום,

אני מודיעה לכם רשמית- אם בשנה הקרובה אני יתפגר זה רק בגלל עודף שעות עם ההורים לבד בבית...