אני?! אולי, איכשהו.

קיבלתי סכין חד ממש בלב...

אני פשוט לא יודעת איך לקבל את זה שככה חברה טובה התנהגה אלי.

אין לי הרבה מה להגיד,

זה פשוט כואב לי לחשוב על זה כל פעם מחדש...

חשבתי שזה עבר אבל מסתבר שלא.

משהו בי עדיין נותן לזה להכאיב כל פעם, בכל מחשבה על זה, וזה פשוט לא יוצא לי מהראש.

אני מצטערת אבל גם אחרי השיחות משהו בי לא מאמין...

משהו בי אומר שהכל שקרים...

נמאס לי כבררררר

ואני חשבתי שהשנה הזאת תיהיה טובה, טעיתי.

רציתי להתחיל דף חדש בחיים שלי, ופעם אחת שיהיה רק טוב בלי ששום דבר יפריע לזה...

אבל למה תמיד משהו חייב להביא את הדמעות המזדיינות האלו כל פעם מחדש?!?!?! למה?!?!? כוסאמק!!!

לא ביקשתי הרבה, רק שיעזבו אותי בשקט ויתנו לי לחיות את החיים שלי...

כמה שכואב לי להגיד את זה, אבל אני את האמון שלי באנשים איבדתי... וכמה שאני מגלה את זה כל פעם מחדש

זה מפחיד!!!!

שונאת אנשים צבועים! זה מגעיל אותי! זה מכליא אותי! זה איכס!

אין לי עוד הרבה מה להגיד

אני רק יודעת שככה חברים לא מתנהגים...

כנראה שבכל זאת יש משהו חכם בארתור כי אחרת לא היו אומרים: "חבר יש רק בארתור וגם שם הוא כלב..."

אז אני הולכת לקנות כלב...

צ'או