לאחר שסיימתי לקרוא את הספר השביעי של הארי פוטר *פורצת בזעקות שבר*..

אם ירדן תקרא את הפוסט הזה- היא בטח תגיד שאני פתטית. ושזה סתם ספר.

ואז אני בטח אפרוץ בבכי ואמלמל בטירוף פסיכופטי "לא!!!! אל תגידי את זה!!! קסמים והוגוורטס באמת קימיים!@!#!!!!@#$#$@!"

לא, סתם.

אבל אני כן אתן לה מבט נעלב של "אל-תחשבי-אפילו-על-לדבר-איתי-לפחות-שבוע".

(ירדן- תזכרי שאני אוהבת אותך :)

קניתי את הספר היום וכשהגעתי הביתה ישר הסתגרתי בחדר והתחלתי לקרוא.

כשסיימתי הייתי בשוק לגלות שכולם בבית ישנים ושזה כבר אחת בלילה.

ניראה לי שהמשפחה שלי חושבת שאני לא שפויה.

ho well....

זה באמת קצת לא בסדר מצידי להתאבל על דמויות מספר. *נזכרת בבכי ההיסטרי שלי כשעוד דמות נהרגה*.

יאמר לזכותי- שישנתי רק 2 שעות שינה. והתרגלתי לישון מלא בשביתה.

כך שהבריאות שלי עכשיו מעורערת. (זה נישמע כאילו אני אומרת שאני חולה בנפשי).

אז, הבה כולנו נרכין ראש לזכר ספרי "הארי פוטר".

.........

.........

......... 

לילה טוב.