ישנה ילדה אבודה.מחפשת את מקומה בעולם.
איבדה את משפחתה.חיה ברחוב.
הזכרונות גורמים לה לבכות.היא מקשה לשכוח אותם.
את המכות.את הצעקות.היא הייתה ילדה מוכה.
לא היה איכפת להוריה ממנה.נשברה מבפנים.
לא ידעה אהבה.לא ידעה שמחה.רק חיה בפחד כל הזמן.
מתי שהיא הייתה מבקשת מהם להקריא לה סיפור לפני השיחה,
הם היו נותנים לה סטירה והולכים.הגב שלה היה מלא חבלות.
המיטה הייתה מוצפת דמעות.גופה רעד כל הזמן.
לא ראתה אור יום.לא ראתה שמש.
סגרו אותה בחדרה כל היום.והיא,הייתה מחבקת את הדובי-
שלה,התפללה שיום אחד זה ייגמר.
עד שהיא החליטה לברוח מהבית.היא רצה רחוק רחוק,
עד שכבר לא היה לה כח.התחילה חיים חדשים.
והזכרונות,נשארו כצלקות בנפשה..
........................................
הקטע לא קשור אליי או משו.סתם רשמתי אותו.
שיהיה לכם יומטוב(: