היי לכולם,

איך עובר עליכם החג?

לפני שאמשיך עם מסכת החג, אני רוצה לנצל דקה ולהודות לכל מי ששלח  לי מיילים מנחמים ונמחדים בנוסח:

"תחלימי מהר!!!", "מיסכנה!!!", "תרגישי טוב!!!", "תשתי כוס תה!","תשתי גוגל - מוגל!", "תלכי לרופאה!", "תמותי כבר, נבלה!"

ואני רוצה לעדכן שמצבי משתפר, ונכון לעכשיו, אני סוף סוף מצליחה להחזיק מעמד 3 דקות שלמות בלי להשתעל את עצמי למוות. היאח!

ובחזרה זריזה אל נושא הפורים:

בטח רובכם אפילו לא הרגשתם שהוא הגיע. איזה מוזר זה הפורים הזה. הוא החג כמעט הכי לא חגיגי בשנה, כלומר, אם אתה לא אדם דתי והולך לבית כנסת לקרוא מגילה וכל זה. בכלל, נראה לי ש90 אחוז מהחברים החילונים שלי לא  היו יודעים שהיה בכלל פורים, אם אל היו מכריחים אותם להתחפש בעבודה.. :)

ומה זה באמת עםן הקטע הדבילי של "אני לא מתחפש", "להתחפש זה רק לילדים קטנים", וגו'?

זה אחד הדברים הכי אידיוטים ששמעתי בחיים. אין דבר כזה "מבוגר מדי". יש דבר כזה "לא מתחבר לאווירת החג" או "אני בנאדם יבש כמו צנון " או " באופן כללי אני חננה ותקוע לי מקל של מטאטא בתחת".

להתחפש זה פשוט אחד הדברים הכי כייפים שיש. יום אחד בשנה שבו מותר להתחפש לגמרי, אבל לגמרי לדברים שביום יום בחיים לא היינו מעלים על דעתנו לעשות/ להיראות כמוהם.

כילדה חובבת פורים , תמיד תיכננתי, חודשים מראש, איזה תחפושת אכין השנה. הייתי מכינה לי סקיצות במחברת, מתייעצת עם אימא לגבי בדים, ולקראת הפורים הייתי אוספת מלא בגדים ישנים שכבר לא צריך או כל מיני אביזרים מהבוידעם  של סבתא, ומארגנת תחפושת תחפושת.

עם השנים, זה לא השתנה, אני עדיין מפנטזת חודשים מראש למה אתחפש, רק שמאז שנגמרה לה תקופת התיכון, כבר אין מיסיבות פורים ששווה להשקיע למענן. הכל נהיה מסיבות כאלה לפלפיות שמספיק שתשימי עליך 2 וחצי קילו נצנצים ויצאת ידי חובה.

באסה.

תוקם עמותה למען נפגעי בתיה עוזיאל לאלתר! ("אבל הכינותי מראש!")

בכל אופן, אני גאה לבשר לאומה, שהשנה היה לי פורים מוצלח במיוחד.

לשם שינוי, הוא ממש לא היה קשור לתחפושת שהתחפשתי אליה. הוא דווקא היה קשור לאנשים שאיתם ביליתי.

אני לא יודעת איך, אבל איכשהו מצאתי את עצמי מתניידת ברחבי העיר בין 5 מסיבות שונות (!) , כשאת הערב סיימנו במסיבת רחוב מדליקה שנערכה באזור פלורנטין. בהתחלה קצת לא התחברתי, כי הייתי בטוחה שכולם מסוממים , שתויים ומסטולים חבל"ז, אבל אחרי כמה דקות פתאום ראיתי את כל האנשים שיצא לי לפגוש מתישו בחיים שלי.

ואפילו להכיר כמה חבר'ה חדשים , מעניינים ממש.

זה היה כמו המפגשים המצחיקים  האלה של יום כיפור, כשכולם עושים "רונדלים" מסביב למתנ"ס השכונתי - רק עם מוזיקה ובאווירה של סבבה.

להיט.

בכלל, כל הקונספט של מסיבה לגמרי בחינם, לגמרי סתם, ככה בלב תל אביב, הוא מגניב לגמרי.(אלעד מהנהנן עכשיו עם הראש.. ילא, פעם הבאה אתה מארגן מופע ג'אז אורקולי)

לסיכום: היה אחלה של ערב, שהתארגן בספונטניות מופלאה.

בשתי מילים: יחי הספונטניות!

ומילה לאחיותי נועלות העקב- נכון שזה ממש מעיק שתקעו את החג הזה בחורף? הכי באסה למות מקור בחצאית-מיני

תעשו חיים,

אהלן.

*נכתב בעת ניסיון נואש להלעיט את עצמי בסירופ נגד שיעול. משום מה זה רק גורם לי להשתעל יותר חזק...