היי לכולם.

היום עשיתי עוד מעשה אמיץ וחדור גאווה לאומית.

כן, שוב הייתי בהצגה.

הפעם כיתתי את רגלי הענוגות וצעדתי בעוז לעבר קופות ה"קאמרי" בתל אביב. רציתי לקנות כרטיסים להצגת "המפיקים" שאמורה הייתה להיערך בחודש אפריל, אך כשהגעתי לקופות , הסתבר לי כי ההצגה ההיא נמכרה כולה לארגון ולא ניתן לקנות כרטיסים.

"חכי רגע" אמרה לי הקופאית."את לא תאמיני" המשיכה, "מסתבר שיש לי כרטיסים להצגה שמתקיימת הערב. את רוצה?"

אאאאאאא! מבחן הספונטניות.

אבל יש לי מלא תוכניות להיום! למה דווקא היום? למה אין ביום אחר? אאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!

בקיצור, לא יודעת איך, השתכנעתי ללכת להצתגה של היום, ואפילו מצאתי פרטנר שהפליא בספונטניותו, בכך שהצליח לא רק להגיע להצגה בזמן,  אלא גם הגיע מגולח למשעי + מנה של מוקפץ בבאגט , במיוחד בשביל עבדתכם הנאמנה שלא אכלה כלום כל היום (טוב נו- חוץ מ2 מקופלת..)

וכעת, למנה העיקרית-

ה ב י ק ו ר ת !

האמת שנורא מתחשק לי לרשום שהיה לא משהו , ושזה סתם קונספירציה שכולם אומרים לכם שההצגה הזו שווה כי הןם רוצים שגם אתם תשקיעו 150 ש"ח לכרטיס ותתבאסו..

אבל היה מעולה.

ממש מעולה.

דרור קרן מפתיע ביכולות המוזיקליות שלו, והדמויות פשוט נרקאות תפורות על השחקנים. עידן אלתרמן מפציע לו פתאום כגיי קטנטן ומצחיק בהיסטריה, שמשמש כיד ימינה של הדרמה קווין האמיתית- איציק כהן הדגול מבנות פסיה.
ועוד לא אמרתי כלום על עשרות הניצבים שמרקדים להם על הבמה, על הכוריאוגרפיה המדליקה, על הנעימות המוזיקליות המוצלחות, שממשיות להתנגן בראש גם אחרי שהמסך יורד, והתפאורה.

אח, איזו תפאורה!

מדהים.
מחליפים שם לאיזה 6 סטים שונים של תפאורה, שהעין לא שובעת לרגע מהויזואליות העליזה.
והתלבושות.. איזה שחזור יפהיפה לשנות ה30. מדויק, אמין ומוצלח.

והיו גם צחוקים, כששלמה בראבא ניצל את ההזדמנות בסוף ההצגה להיפרד מהשחקנית הילה עופר (אולה השבדית) שעוזבת את ההפקה עקב הריון, וכשעידן אלתרמן נשכב על המה כדי ללחוץ ידיים לקבל גם אחרי שהורידו עליו את המסך.
חמוד.

בקיצור-
יקר, אבל שווה כל שקל.
תלכו.