למים וזהו זה.

באופן מוזר, משהו שקורה לי בימים האחרונים.

אני מוצאת את עצמי באה לענות על מיילים.

מנסה לתמצת.

ויוצא שאני מקלידה ומקלידה , איזה שעתיים בלי להפסיק.

אפילו אני לא ידעתי שיש לי כל כך הרבה מה להגיד.

ובנימה אופטימית זו, הרשו לי להביע את שמחתי לאין קץ על שסוף סוף יש לי סמיילים שאפשר להוסיף לקטע! הללויה!

אחרי מהפכת ה"מסנג'ר" על חיינו, איך אפשר להסתדר בלי סמיילים?

- - - - - - - - -

ראיתם אתמול 'ארץ נהדרת'?

באופן כללי אני לא מתה על התוכנית הזו. יש לי לפחות 3 טענות משכנעות למה, אבל אין לי כוח לפרט אותן עכשיו.

אבל אתמול הם עשו קטע על ריטה, שהרס אותי מצחוק.

ואני מרגישה קצת.. אהממ.. לא נעים עם זה.

כלומר - ריטה.

אני לא מתה על השירה שלה, לא מתחברת אליה יותר מדי כאמנית, ובאופן כללי היא לא מזיזה לי במיוחד.

אבל , ויש אבל גדול:

שמעתם פעם ראיון איתה?

הקשבתם לה כשהיא מדברת ולא שרה?

אם יכולתי לבחור אישיות אחת, שממש תענוג להקשיב לה כשהיא מדברת- אני בוחרת בריטה.

האינטונציה, הדיקציה, הרהיטות שבה היא מתנסחת.

פשוט תענוג להקשיב.

צריך ללמד בבית ספר איך אפשר לדבר ככה.

זו למשל- יכולת קוגניטיבית מדהימה שיכולה באמת לתרום לנו בחיים.

קצת יותר משעורי "כלכלת בית" בכיתה ח', לא?

חשבו שניה- מה היה קורה לו היתה לכם היכולת לגרום לאנשים לעצור, ופשוט להקשיב לכם כשאתם מדברים?

כלומר- ממש לעצור, לעזוב לשניה את מה שהם עושים באותו רגע, ולהקשיב לכם. לא סתם לבהות בכם , להנהן עם הראש, ולחשוב לעצמם "מעניין אם שכחתי את הגז בבית דלוק"-אלא ממש להקשיב!

קטע.