שיא אללה!

כמה זמן לא הייתי פה, ותראו מה קרה!

נענע עשתה מתיחת פנים, כמעט לא זיהיתי אותה כשנכנסתי!

 מרוב הלם, הרגשתי חובה לאומית לפרסם פוסט.

לא התרגשתי ככה, מאז שגיליתי שאפשר להוסיף סמיילים..

אז מה איתכם?

איך משפיע עליכם החום-המשתק-שנפל-עלינו-ואפילו-עוד-לא אוגוסט?

אני מבלה את הזמן בלהתחבא במקרר. חוץ ממיזוג אוויר משובח, יש גם שניצלים שנשארו מיום שבת,
ומדי פעם אני מצליחה לקושש שוקולד מהגומי-של-הדלת בפינה.

נכון, מגעיל,

אבל היי- לא אומרים לא לשוקולד.

ואפרופו דיבורים על אוכל, יש לי נקודה חשובה שרציתי להבהיר:

אני לא שמנה.

אני מציינת את זה כי משום מה אנשים נוטים לחשוב שיש לי בעיית התמכרות לאוכל, וזו טעות.

אני פשוט נהנית לדבר על אוכל, נהנית להכין אוכל ועוד יותר- אני נהנית לאכול אוכל.

אוכל זה תשוקה, זה אהבה. זה משהו שדורש יצירתיות, וכשזה כך, מה הפלא שרוצים עוד ועוד ממנו?

על מה אני מחרטטת, אין לי מושג. נשבעת לכם שמהרגע שהתחלתי לכתוב את הפוסט האצבעות שלי מקלידות על המקלדת כאחוזות תזזית. לא עוצרת בפסיקים, לא בנקודות ואפילו לא בסימן קריאה! אני בכלל לא מקלידה כאן כלום.

 זו 'אהלן' שמקלידה.

נראה לי שפיתחתי סוג של פיצלוש אישיות.

אני מתה על האהלן הזאתי.

היא מצליחקה* אותי בימים הכי רעים. לא הכרתי אותה לפני כן באופי שלי. אני מתארת לעצמי שהיא תמיד הייתה שם, אבל רק בישרא בלוג באמת הייתה לה הזדמנות לצאת החוצה לעולם ולהגיד :

ובכן...

 "אהלן"!

אוי,

זה נשמע כל כך שיר הלל לעצמי.

אז מה.

- - -

* מצליחקה= מצחיקה כמובן. אבל השגיאת כתיב הזאתי הרבה יותר משעשעת. תודו.