רציתי להגיד לכם תראו, צריך קצת חום ואהבה.

האם אתה חושב עליי מידי פעם? האם אתה מתגעגע?

בא לך לחבק אותי שוב? האם אתה מרגיש שאנחנו פיספוס?

למה אני חושבת עליך בלי סוף?

למה אם כשהיית פה לא הערכתי אותך? רציתי כל כך לברוח ממך, ועכשיו שאתה לא פה, למה אני לא מפסיקה לחשוב עליך?

למה אני לא מרוצה ממה שיש לי? אולי כי אין לי מספיק? אולי הענקת לי משהו שהוא לא?

אולי אני צריכה להניח לזה, ולהבין שזו אובססיה, ולהבין שזה קיים רק במוח שלי

ושמעתי עליך מחברים, התקדמת, התחלת ללמוד, וגם מצאת עבודה.

אולי עם כל העיסוקים שלך בכלל אין לך זמן להיזכר בי? אולי כדאי שארפה כבר ודי?

ואולי כדאי לי ללכת לפגישה המשותפת עם כל החברים, שגם אתה תהיה שם, ואוכל לראות אותך...

ואולי זה מיותר?

כן, זה מיותר.

בפעם האלף...

לשכוח לשכוח לשכוח...אותך.

מכירים את האובססיה לאדם מסוים, שאין בה היגיון בכלל?

אז לי יש אותה ל 3 אנשים בחיים האלה, הם גברים, ויש להם משהו אחד משותף, אהבה שלא התממשה.

איך משתחררים מזה? למה אני עדיין בתוך זה? כנראה שהכל תלוי בי, ואני זו שצריכה לסיים את זה.

כנראה שעכשיו רק הבנתי עד כמה זה טיפשי מצידי.

אז מה נשמע? איך אתם?

אמשיך לכתוב שיהיה לי יותר נושא לכתיבה.

שיהיה חג חנוכה שמח