החיים תחת משטר רודני

15/01/2006 21:30:00

אחרי הצבא ירדו פבלו וחואניטה, מבלי להכיר אחד את השני, לעבוד באילת. אלת המזל (ונהג מונית עיראקי אחד, משוגע אך טוב לב) גרמו לכך שמצאו שניהם עבודה באותו המקום, ושם, על החוף בשעת בין ערביים, החל סיפור האהבה הגדול. שבוע אחר כך כבר גרו ביחד, שבועיים אחר כך עשו קעקוע זהה באותו המקום, וחודש אח"כ, במסעדה הודית באילת, בארוחת ערב רומנטית שהפכה במפתיע לזירת מערבון בוליוודי בין בעל המסעדה לבין חמותו (הודית גם היא) שרדפה אחריו תוך השלכת סירים ומחבתות לכל עבר, החליטו כי מטרתם העיקרית בחיים תהיה להתנסות ולחוות כמה שיותר מן העולם הגדול. מאז, הספיקו כבר לגור בשלוש יבשות (והרביעית בדרך), לחיות תחת משטר רודני ואף לשאוף אדי סטינקי-טופו לרוב, ולכבוד השנה הבאה עלינו לטובה החליטו לבצע מעין סיכום ביניים של המילניום עד כה:

1. שבדיה, 2001: פבלו וחואניטה מוצאים את עצמם על גדת פיורד ענק, מהמם ושומם כמעט לחלוטין, תקועים בבקתה עם אנדרס ואולאף, שני ויקינגים חביבים, ויוצאים במשך 3 ימים לדוג סרטנים בעזרת רשתות עץ מסורתיות בכדי לשלם עבור מזון וקורת-גג. יש לשער כי דוד42ביהונתן היה מנצל טוב יותר את הכנסת האורחים, אולם פבלו הצליח לצאת מהסאונה המקומית כשהוא אמנם תמה מעט אך שלם בגופו ובנפשו.

2. קופנהגן, 2002: ביום כיפור, פבלו המוכשר יוצא בערב לזרוק את הפח כשהוא לבוש בפיג'מה וכפכפים, ומצליח לנעול את עצמו מחוץ לבית. הוא שם פעמיו לבית קרוב בו גרים משפחה של חסידי חב"ד בכדי לבקש עזרה, ובדרך (כדי לחמם את הגוף הקפוא) קונה בפיזור נפש הוט-דוג עסיסי עשוי חזרזיר צלוי ומוקרם בגבינה משובחת. החב"דניקים, למרות המראה (והריח) שנתגלה לעיניהם, עזרו לפבלו לחזור הביתה, אולם לאחר האינצידנט – משום מה - הפסיקו לחלוטין בנסיונותיהם לקרב אותו אל הדת.

3. יוון, 2003: פבלו וחואניטה נוסעים במעבורת לילית מאתונה אל אי נידח בשם נקסוס, ומכיוון שהראות גרועה והאוזו זורם, יורדים באי אחר ונידח ממנו, בשם פארוס. פארוס זה מתגלה כשכיית חמדה, והם נשארים בו ארבעה ימים, במהלכם הם מתוודעים לראש-האי החביבה אשר לבסוף מחתנת אותם כדת זאוס ופורטונה על הגבעה הצופה לנמל העתיק.

4. עדיין יוון: פבלו וחואניטה מוצאים חצי קיר לבן של בית-אחוזה פרטי עם נוף לים, ויושבים עליו לאכול ארוחת מלכים מאולתרת הכוללת קבנוס טרי, עלי גפן בתחמיץ, עגבניות עסיסיות ומיץ מנגו, וקצת תחושה של השגת גבול לקינוח. לא חולפות חמש דקות וזקנה יווניה זעופה ולבושה שחורים נעצרת לידם, מביטה באופן כועס בסעודה, וצועקת, אוי כמה שצועקת, והכל ביוונית. כשהלכה סוף סוף, ידעו המורדים כי שני בניה הקיקלופים יישלחו מיד על מנת לסלקם מן האחוזה, אולם הנה היווניה הזקנה חוזרת בגפה, ובידיה צלוחית עם גוש ענק של גבינה יוונית תוצרת בית, מונח על מפית משבצות תכולה. מסתבר שהקצף יצא על שהעזו שלא לכלול גבינה יוונית בתפריט. משווידאה שהכל נאכל עד תום, טפחה בהערכה על הפולקע הנדיב של חואניטה כאומרת, כל הכבוד, את בדרך הנכונה לקבל את הגיזרה היוונית הנחשקת.

5. פוטסדאם, 2004: לאחר שטיילו ביער הגותי העבות עד שעה מאוחרת (ושכחו שכבר אין אוטובוסים בחזרה העירה), יורד החושך על היער הקר וגדוש הערפל, הכוכבים נוצצים, אין איש במרחק קילומטרים, ושלג מתחיל לרדת. בדיוק אז מצלצל הטלפון הסלולארי, ועל הקו אמא של חואניטה מישראל שרוצה לדעת אם הכל בסדר, ומקבלת את התשובה: "בטח, אמא, כאן זה גרמניה, מה כבר יכול לקרות?"

6. ברלין, 2004: ערב אחד שורצים הרבלדוס בפאב האהוב עליהם בברלין, white trash שמו, ומאזינים לתלאותיהן של זוג ידידות הולנדיות אשר שמעו כי מיק ג'אגר נמצא בעיר, והן מנסות כבר יומיים – ללא הצלחה - להתגנב למלונו על מנת להציע לו בדיוק את מה שאתם חושבים. בעוד מתלוננות שתי הסטוקריות על האבטחה ההדוקה של המלון, והנה נכנס אל הפאב מיסטר ג'אגר בעצמו ומתיישב בשולחן הצמוד, בכיסא שליד חואניטה, לא פחות. ההולנדיות מתאוששות מההלם וניגשות אליו, אולם לאחר דין ודברים קצר קם הזמר העתיק ויוצא לבדו מן הפאב, ולזוג החרמניות לא נותר אלא להתקוטט עם המלצרית הבוצ'ית על הזכות לשמור את הכוס ממנה גמע את משקהו.

7. טייפה, טיוואן, 2005: מיליונר טיוואני אחד, טיפוס ביזארי משהו, ספק אוהב ישראל ספק סוחר נשק מפוקפק, פורש את כנפיו על הילדים החדשים בבלוק, הלא הם פבלו, חואניטה והגנרליסימו הזעיר. מסיע אותם בכל רחבי העיר בלימוזינה המפוארת, מסעיד אותם במסעדות הטובות ביותר, וכל זאת בתמורה לשיעורי עברית, אותם הוא צריך מכיוון שהוא מתחיל לחשוש כי ידידיו הטובים מרפא"ל מרמים אותו במשקל. לימים, יתפוגג ה"שוגר-דדי" מן האופק, יש אומרים בעקבות נסיון כושל להשתמש במשפטי סלנג בלתי-תקניים לחלוטין שלמד מפבלו.